אימא תרזה: סמל לשירות ולחמלהאימא תרזה, ילידת אגנס גונג'ה בויאג'יו, הפכה לאחת הדמויות המפורסמות והמעוררות השראה במאה ה-20. חייה היו עדות לכוח השירות, החמלה והאהבה ללא תנאי.לאחר קריירה כמורה במשך כ-20 שנה, הרגישה אימא תרזה קריאה אלוהית בשנת 1946. היא עזבה את מסדר הנזירות האירי שהשתייכה אליו ויצאה לחיות בקרב עניי כלכותה, הודו. שם, היא הקימה את האחיות מיסיונריות של הצדקה, ארגון שהוקדש לטיפול באלה שנשכחו על ידי החברה.במשך למעלה מ-40 שנה, אימא תרזה ומאמינותיה סיפקו מזון, מחסה וטיפול רפואי לאלפי אנשים עניים, חולים וגוססים. היא ביקרה לעתים קרובות בסלאמס, בתי יתומים ובאשפוזים, ותמיד הביאה איתה חיוך, אמפתיה ורצון לשרת.עבודתה של אימא תרזה לא הוגבלה רק לגופני. היא האמינה גם בחשיבות של להיטיב עם הנשמה. היא הקימה בתי יתומים ומרפאות, אך היא גם סיפקה נחמה רוחנית וחיבוק חם לאלה שזקוקים לו נואשות.מסירותה של אימא תרזה לעניים והמדוכאים זכתה להכרה בינלאומית. בשנת 1979 היא זכתה בפרס נובל לשלום על "עבודתה הבלתי פוסקת למען אלה הסובלים מהעוני, מצוקה, מחלה ומוות."הסיפור של אימא תרזה הוא עדות לכוח השינוי שמגיע כאשר אדם בודד מחליט לעשות את ההבדל. עבודתה מזכירה לנו את החשיבות של השירות, החמלה והאהבה ללא תנאי. היא ממשיכה להוות מודל השראה לחסד, לאנושיות ולחיים המוקדשים לעשיית הטוב.
