אייקון הוליוודי עם חבורה אפלה הסוד העצוב מאחורי החיוך הנוצץ של מרלין מונרו
מרלין מונרו: אייקון הוליוודי עם חבורה אפלהמרלין מונרו, סמל מפתה של הוליווד, הפכה לדמות נצחית לאחר מותה הטראגי בשנת 1962. מעבר לדימויה הזוהר, הסתתרה מורכבות סוערת שאפיינה את חייה ואת קריירת המשחק הקצרה אך המהוללת שלה.מונרו, שנולדה נורמה ג'ין מורטנסן, חוותה ילדות טראומטית שהשפיעה עמוקות על חייה הבוגרים. לאחר מספר בתי אומנה ואשפוזים בבית חולים פסיכיאטרי, היא החלה לדגמן כנערה. פריצתה בתור שחקנית הגיעה עם התפקיד הראשי בסרט "הג'ונגל אספלט" (1950).עלייתה המהירה לתהילה הובילה לדימוי שלה כבלונדינית תמימה וסקסית. הסרטים שלה, ביניהם "הג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות" (1953) ו"איך להתחתן עם מיליונר" (1953), הפכו אותה לשם דבר ברחבי העולם. עם זאת, מאחורי החזות הזוהרת של מונרו הסתתרה אישה מדוכאת ונלחמת בשדים אישיים.מונרו נאבקה בדיכאון חמור ובבעיות התמכרות. היא הייתה נשואה שלוש פעמים, כולל למחזאי ארתור מילר ולשחקן ג'ו דימאג'יו, אך מערכות היחסים הללו הסתיימו בסופו של דבר בגירושין. היא סבלה מהפרעת אישיות גבולית, שגרמה להתקפי זעם, חוסר יציבות רגשית וחוסר ערך עצמי.ב-4 באוגוסט 1962, נמצאה מונרו ללא רוח חיים במיטתה בביתה בלוס אנג'לס. מותה פסק כ"התאבדות אפשרית" על ידי מנת יתר של תרופות. מותה הפתאומי והטרגי השאיר את הוליווד ואת מעריציה כואבים ומבולבלים.מרלין מונרו הייתה יותר מסתם סמל מין; היא הייתה דמות מורכבת ואנושית שנאבקת בבריאות הנפש שלה. מותה הטרגי הזכיר לנו את החשיבות לנורמליזציה של שיח על מחלות נפש ולבקש עזרה בעת הצורך. מורשתה ממשיכה להדהד היום, ומזכירה לנו את הכוח של פגיעות, את המאבק הבלתי פוסק להערכה עצמית ואת היופי המעורר השראה של עמידות אנושית.