זוהר ארגוב:
הזמיר הכואבזוהר ארגוב, הזמר הים-תיכוני האגדי, נודע לא רק בקולו המיוחד אלא גם באישיותו הסוערת ובגורלו הטרגי.
בצעירותו, זוהר התחבר למוזיקת השוליים העממית של עדות המזרח.
שירתו ביטאה תחושות של געגוע, אהבה נכזבת וסבל.
במיוחד הצטיין בשירי "דיכאון", שהציגו צדדים חשוכים ועצובים בחיים.
עם הצלחתו חווה זוהר סגנון חיים פרוע, שכלל התמכרות לסמים ואלכוהול.
תכופות found himself entangled in legal troubles.
despite his struggles, his music continued to captivate audiences, resonating with the hearts of those who also felt marginalized and unappreciated.
מילות שיריו של זוהר, כמו "איש העולם" ו"פרח הרקפות", הפכו להמנונים של מי שחיפשו נחמה וביטוי.
הוא היה סמל למאבקים של מעמד הפועלים ולשוליים הישראליים.
בשיא הקריירה שלו, סבל זוהר מהידרדרות במצבו הנפשי והפיזי.
הוא הותקף באכזריות בידי עבריינים ב-1987, מה שהחמיר את מצבו.
ב-3 במאי, 1987, לאחר חודשים של מאבק בדיכאון עמוק, נפטר זוהר ארגוב בגיל 33.
המותו של זוהר ארגוב הותיר חלל עצום במוזיקה הישראלית ובתרבות הפופולרית.
הוא נותר דמות אהודה ונוסטלגית, ששיריו ממשיכים להדהד ברחבי המדינה.
חייו הטרגיים מהווים תזכורת עגומה לאתגרים ולמחיר לפעמים של תהילה, סבל נפשי והתמכרות.