חידות הרנסנס:
בוחנים את גבולות התבונהבמהלך הרנסנס (1400-1600 לספירה), חידות תפסו מקום מרכזי בפעילות האינטלקטואלית והחברתית.
פריחת החידות התקיימה במקביל להתקדמות במדע, פילוסופיה ואמנויות, והן שימשו ככלי לחידוד השכל, לבדיקת ידע וליצירת גירוי אינטלקטואלי.
אחד המפורסמים בחוקרי החידות בתקופה זו היה פולקו פורסטה, איטלקי בן המאה ה-15.
פורסטה האמין שחידות הן כלי להרחבת התודעה.
בספרו "De enigmatibus", הוא הציג אוסף של מעל אלף חידות, רבות מהן היו קשות במיוחד.
פורסטה האמין שחידות מעודדות חשיבה ביקורתית, מפתחות יכולות זיכרון ומעוררות סקרנות.
חידות הרנסנס כיסו מגוון רחב של נושאים, החל מדת ופילוסופיה ועד מדע ואמנויות.
חלקן היו משחקי מילים פשוטים, בעוד שאחרות היו תעלומות מורכבות שדרשו ידע נרחב ומחשבה לוגית.
הן הופצו בעיקר דרך כתבי יד ומאוחר יותר באמצעות הדפסה.
בנוסף לאיכותן האינטלקטואלית, לחידות הרנסנס הייתה גם משמעות חברתית.
הן שימשו ככלי לבידור ובחינה בקרב מעגלים אינטלקטואליים ובעלי השכלה.
אנשים נהנו להתנסות בפיתרון חידות ולחלוק אותן עם אחרים, מה שיצר תחושה של קהילה ושיח אינטלקטואלי.
במאה ה-16, העניין בחידות ירד הן בשל העלייה של טקסטים מדעיים ורציונליים יותר והן בשל השינויים החברתיים והתרבותיים.
עם זאת, המורשת של חידות הרנסנס נמשכה.
חידות ממשיכות להיות משוחקות ומוערכות עד היום, הן ככלי לבידור והן כאמצעי לבחינת גבולות התבונה האנושית.