החדאי הבלשבלוק המשרדים החשוף והאפור לא הראה כל רמז לעושר הסודות המסתתרים בתוכו.
בתוך קביו הסגורים, אדם אחד עמל ללא לאות, נפשו הייתה מבוך מסתורי של חידות וחידות.
שמו היה ארתור פיק, לשעבר חוקר פלילי בעל מוח חד במיוחד.
ארתור היה אובססיבי לגבי חידות, הן היו המרשם שלו לחיים.
הוא ראה את העולם כמשחק תשבצים אינסופי, שבו כל רמז היה חתיכת פאזל בדרך לפתרון.
יום אחד, כאשר ארתור היה עסוק בפיצוח תשבץ צולב מורכב במיוחד, הגיע אל משרדו עורך דין צעיר עם תיק מסתורי בידו.
הלקוחה שלו, אשה עשירה ומבודדת בשם אליזבת אוסטין, נעלמה לפתע.
משפחתה של אליזבת פנתה אל עורך הדין לאחר שמצאו יומן מסתורי בחדרה.
היומן היה מלא ברמזים סתומים וחידות מוזרות.
העורך דין קיווה שארתור יוכל להשתמש במוחו החד כדי להבין את המסרים המוצפנים של אליזבת.
ארתור קיבל את המקרה ברצון.
הוא שקע ביומן, פיצח את החידות אחת אחרי השנייה, כל אחת אפלה ומאיימת יותר מהקודמת.
הוא גילה כי אליזבת הייתה שומרת סודות מסוכנים, וסודה יכול להיות קשור להיעלמותה.
בעזרת החידות כמדריך, יצא ארתור למסע מסוכן.
הוא התעמת עם נוכלים, פיצח צפנים, וסגר אט אט את המעגל על האמת האיומה.
בכל צעד ושעל, הוא נעזר במוחו החד ובידע האנציקלופדי שלו בחידות.
לבסוף, ארתור עמד מול החוטף של אליזבת, אדם מטורף שהשתמש בחידות כדי להתעלל בקורבנותיו.
במוחו שועט וחידוד כמו סכין, ארתור הנחית את המכה האחרונה, פתר את החידה הסופית והציל את אליזבת.
וכך, ארתור פיק, החדאי הבלש, הוכיח שגם בחיים האמיתיים, חידות יכולות להיות המפתח לפתרון מסתורין ולמציאת הצדק.