יומנה של אנה פרנק עדות לזוועות, סמל לתקווה ואזהרה מפני השנאה

מורשתה של אנה פרנק:
עדות לטרגדיה וסמל לתקווהאנה פרנק, נערה יהודייה בת 13, הפכה לסמל של הזוועות שחוו היהודים בשואה.
יומנה, שכתבה במחבוא באמסטרדם במהלך מלחמת העולם השנייה, הביא את סיפורה האישי לעולם ושרד כעדות לטרגדיה שפקדה את בני עמה.
הימים היו ימי כיבוש נאצי באירופה, היהודים נרדפו וגורשו למחנות ריכוז.
אנה ומשפחתה נאלצו להסתתר בעליית גג צפופה במשך למעלה משנתיים, בחשש מתמיד מפני גילוי.
ביומנה, אנה תיעדה את חייה בחביתה, את פחדיה ותקוותיה, כמו גם את התבגרותה והתמודדותה עם המגבלות והקושי.
הכתיבה של אנה בולטת ביושרה ובתמימותה.
היא הביעה את רגשותיה בכנות, שיקפה את הפחדים ואת התקווה שהחזיקה בה.
היא חלמה על עתיד שונה, על עולם שבו אנשים יקבלו אחד את השני ללא הבדלי דת או מוצא.
בשנת 1944, הנאצים גילו את המחבוא והמשפחה נשלחה למחנות.
אנה וסבתה מתו במחנות ברגן-בלזן זמן קצר לפני שחרורן.
היומן של אנה שרד והתפרסם לאחר המלחמה, והוא הפך לספר רב מכר שתורגם ליותר משבעים שפות.
מורשתה של אנה פרנק ממשיכה להדהד כיום.
יומנה משמש כתזכורת לכוחה של המילה הכתובה, לחשיבות התקווה ולסכנות של אי סובלנות ו שנאת זרים.
זהו מסר שאנו חייבים להמשיך ולזכור בזמנים של אומץ ושנאה כאחד.