משבר הסקרים:
אי-אמון הולך וגובר בנתוניםבמערכת הפוליטית המודרנית, סקרים הם כלי חיוני.
הם מספקים מידע הערכה על דעת הקהל, ומעצבים את הקמפיינים הפוליטיים והסיקור התקשורתי.
עם זאת, בשנים האחרונות, דיוקם של סקרים נמצא תחת ביקורת גוברת.
משבר הסקרים הגיע לשיאו בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, כאשר סקרים רבים ניבאו ניצחון ברור להילרי קלינטון, רק כדי לגלות שדונלד טראמפ ניצח.
פרשנים פוליטיים הצביעו על מספר גורמים לתקלה זו, כולל שיעורי תגובה נמוכים, דגימה מוטה וחוסר יכולת לחזות במדויק את בחירות המצביעים חסרי המוטיבציה.
מאז 2016, אמון הציבור בסקרים צנח.
סקר שנערך לאחרונה על ידי מכון פיו לחקר דעת קהל גילה כי רק 30% מהאמריקאים מאמינים שסקרים מדויקים תמיד או לרוב.
יתר על כן, 58% מהאמריקאים סבורים שסקרים מוטים.
חוסר האמון הזה הוא תוצאה ישירה מירידה בדיוק הסקרים.
מחקר שפורסם ב-American Journal of Public Opinion Research גילה שרק 53% מהסקרים ניבאו במדויק את תוצאות הבחירות לנשיאות בין 2012 ל-2018.
משבר הסקרים הוא אתגר משמעותי לדמוקרטיה.
כשסקרים אינם אמינים, מעצבי המדיניות והבוחרים אינם יכולים לסמוך עליהם כדי לקבל מידע על דעת הקהל.
זה יכול להוביל לקבלת החלטות מושכלת פחות ולפער גדול יותר בין הנציגים הנבחרים שלהם לבוחרים שלהם.
ישנם מספר צעדים שניתן לנקוט כדי לשקם את אמון הציבור בסקרים.
אלה כוללים:
הגדלת שיעורי התגובה:
סקרים עם שיעורי תגובה נמוכים יותר סביר יותר שיהיו מוטים.
על הסוקרים לנקוט צעדים להגדלת שיעורי התגובה, כגון הצעת תמורה בתמורה להשתתפות.
דגימה מוטה:
סקרים צריכים להיות מדגם מייצג של האוכלוסייה.
על הסוקרים להשתמש בזהירות במתודולוגיית הדגימה כדי להבטיח שסקריהם משקפים את מגוון האוכלוסייה.
חיזוי המצביעים חסרי המוטיבציה:
סקרים מסתמכים באופן מסורתי על מצביעים מוטיבציה להגיב.
עם זאת, בחירות אלה עשויות להיות הצבעה בעוצמה פחותה מאשר בחירות אחרות.
על הסוקרים למצוא דרכים לחזות טוב יותר את הסבירות של בוחרים חסרי מוטיבציה להצביע.
על ידי נקיטת צעדים אלה, אפשר לשקם את האמון הציבורי בסקרים ולהבטיח שהם ימשיכו להיות כלי חיוני בדמוקרטיה.