איינשטיין גילה את הסוד של הכבידה עיקום המרחב-זמן

איינשטיין והמדע של הכבידהאלברט איינשטיין, אחד המדענים הבולטים בכל הזמנים, תרם תרומות מהפכניות לתחום הפיזיקה, במיוחד בכל הנוגע לכבידה.
תורת היחסות הכללית שלו משנת 1915 הייתה פריצת דרך בדרך שבה אנו מבינים את החלל, הזמן והכבידה.
איינשטיין הציע כי הכבידה היא תוצאה של עיקום המרחב-זמן על ידי מסה ואנרגיה.
ככל שהמסה או האנרגיה מרוכזים יותר, כך עיקום המרחב-זמן יהיה חזק יותר.
זהו מה שגורם לחפצים ליפול לעבר האדמה או האחד לעבר השני.
תורת היחסות הכללית של איינשטיין הוכחה במספר ניסויים וצפיות, כולל:
שובו של האור:
אור שעובר ליד כוכב יסטה בשל עיקום המרחב-זמן.
הסטת אדום כבידתית:
אור שפולט עצם בשדה כבידתי חזק יופחת בתדר (אורך גל יגדל).
התקדמות פריגאום של כספית:
מסלולו של כוכב חמה סביב השמש אינו מעגל מושלם, אלא אליפסה שצורתה משתנה לאורך זמן.
שינוי זה תואם את תחזיות תורת היחסות הכללית.
תורת היחסות הכללית של איינשטיין היא אחד מעמודי התווך של הפיזיקה המודרנית.
היא עזרה לנו להבין את מגוון רחב של תופעות, מהתנהגותם של כוכבים ועד להתפשטות היקום.
היא גם היוותה את הבסיס לכמה מהתגליות המרגשות ביותר באסטרופיזיקה, כגון גלי כבידה וחורים שחורים.
ההישגים של איינשטיין בתחום הכבידה ממשיכים להשפיע רבות על הפיזיקה המודרנית והם עדות לגאונותו הבלתי מעורערת.
התרומות שלו נועדו לשנות את הבנתנו את היקום במשך דורות רבים.