בממלכת החידות, שם נעליים נעלמות וזהב הופך לעלים, חיים אינספור אגדות ופלאים.
אחת מהמפורסמות מביניהן היא אגדת המלך סולומון, חכם בכל החכמות ואמן התחבולות.
אומרים שיום אחד הגיע אל שערי ארמונו זר מסתורי המבקש לבחון את חוכמתו של המלך.
הזר הציג שלוש חידות, שכל אחת מהן מסובכת יותר מן הקודמת.
סולומון, שלא רצה להודות בתבוסה, פרסם את החידות ברחבי ממלכתו והציע פרס נדיב למי שיפתור אותן.
האחת הייתה:
"מה שותק אינו שומע, ומה עיוור אינו רואה?" (מראה).
השנייה הייתה:
"מה הוא אחיר אחריתך ושולח יד?" (צל).
והשלישית, הקשה ביותר:
"מה שעומד בלא רגליים, מהלך בלא כפות רגליים, הסיר בגדיו ולא נראה עירום לעולם?" (עץ).
ימים הפכו לשבועות ושבועות הפכו לחודשים, אך איש לא הצליח לפתור את החידות.
המלך סולומון, הנבוך, החליט לבקש את עזרתה של מלכת שבא המפורסמת.
מלכת שבא הגיעה לארמון, מבטה חקר כל פינה וקמטוט.
היא הביטה במראה, התבוננה בצלה, ולפתע הבינה את התשובה לחידה הראשונה.
היא התקרבה לעץ, ערה לעובדה שהיא נטולת בגדים, אך העץ כיסה אותה מעיני כל העומדים בשער.
מלכת שבא חזרה אל המלך סולומון והציגה בפניו את פתרונות החידות.
סולומון המום, הן מפתיחות החשיבה שלה והן מהידע העצום שלה.
הוא העניק לה את הפרס שהובטח והכריז עליה כאחת הנשים החכמות ביותר על פני האדמה.
אגדת המלך סולומון ומלכת שבא מלמדת אותנו על חשיבות החשיבה המקורית, התצפית החדה והרצון המתמיד ללמוד ולגלות.
זה גם מזכיר לנו שגם החידות הקשות ביותר ניתנות לפתרון באמצעות נחישות ותשוקה לידע.