המחיר האנושי של התהילה:
סיפורו של קורט קובייןקורט קוביין, סולן ומנהיג להקת נירוונה, היה אמן מבריק שסבל ממאבקים אישיים קשים.
הצלחת הלהקה בשנות ה-90 זינקה קוביין למעמד של אייקון, אך הכבוד והמעריצה הביאו איתם גם מחיר כבד.
קוביין נאבק בדיכאון, חרדה והתמכרות לסמים.
הקשיים הללו רק החמירו ככל שנירוונה הפכה למצליחה יותר.
לחץ החיים בעין הציבור, הביקורת התקשורתית המתמדת והציפיות האדירות של המעריצים העיקו עליו.
ב-5 באפריל 1994, נמצא קוביין מת בביתו מסטריכנין ויריית רובה לעצמו.
מותו הפתאומי הותיר את עולם המוזיקה באבל ובשאלה האם ניתן היה למנוע את הטרגדיה.
סיפורו של קוביין משמש כתזכורת למחיר האנושי של התהילה.
הצלחה ופרסום יכולים להיות גם קללה וגם ברכה, ולחיים באור הזרקורים יכולות להיות השלכות הרסניות על בריאותו הנפשית של האדם.
באמצעות השירה והמוזיקה שלו, הביע קוביין את כאבו, הכעס והייאוש שלו.
שיריו ממשיכים להדהד עם מעריצים ברחבי העולם, אשר רואים בו סמל לניכור, כאב נפשי ומאבקים הקשורים בתהילה.
מותו של קוביין הוא טרגדיה שכל מי שמתעניין בתעשיית הבידור צריך ללמוד ממנה.
זהו תזכורת לחשיבות של תמיכה בבריאות הנפש, הפחתת הסטיגמה סביב מחלות נפש והפניית משאבים לסיוע לאנשים נאבקים.
כפי שקוביין שר בשיר "Smells Like Teen Spirit":
"Loaded God gun/Me and you could have it all" (אלוהים טעון ברובה/ לי ולך יכול להיות הכול).
השורה הזו מבטאת את הכמיהה הנואשת של קוביין לחיבור, משמעות ומרפא.
זהו תזכורת לכך שתהילה ורכוש חומרי לעולם לא יחליפו את הצורך האנושי הבסיסי באהבה, תמיכה ורווחה נפשית.