סיפורה של אנה פרנק ניצוץ של תקווה באפלה של השואה
אנה פרנק: סמל לכוח האנושי באפלהאנה פרנק, צעירה יהודייה שנספתה בשואה, הפכה לסמל לאומץ, סליחה ורוח האדם הבלתי ניתנת לשבירה. יומנה, שנכתב במהלך שתי השנים בהן הסתתרה ממשפחתה הנאצית, נותן עדות ממקור ראשון לאכזריות ולטרור של תקופה אפלה בהיסטוריה.ב-12 ביוני 1942, נאלצה אנה ומשפחתה לעזוב את ביתם בפרנקפורט, גרמניה, ולהסתתר כדי להימנע מגירוש למחנות ההשמדה. במשך שנתיים, הם חיו בצפיפות בעליית גג סודית, מסתתרים מפני העולם החיצון.במהלך תקופה זו, אנה תיעדה את מחשבותיה ורגשותיה ביומנה שכתבה לעתים קרובות לחברתה הדמיונית, קיטי. כתיבתה חושפת ילדה רגילה המגלה בגרות ובחכמה חריגות בעקבות טראומה בלתי נתפסת. על אף האיום המתמיד והאימה שהקיפה אותה, אנה נותרה מלאת תקווה ואמונה באנושות.אופטימיות זו באה לידי ביטוי באחד הציטוטים המפורסמים ביותר שלה: "אף כי העולם שרוי במלחמה, אני עדיין מאמינה בטוב שבאנשים". ציטוט זה הפך למקור השראה לאין-ספור אנשים ברחבי העולם, ומזכיר לנו את כוחה של הרוח האנושית אפילו בתקופות הקשות ביותר.ב-4 באוגוסט 1944, המשפחה נחשפה על ידי הנאצים ונעצרה. הם נשלחו למחנות ריכוז שונים, שם אנה ואחותה מרגוט מתו מטיפוס במרץ 1945. רק אביה של אנה, אוטו, שרד את המלחמה.יומנה של אנה התגלה לאחר המלחמה ופורסם לראשונה ב-1947. מאז תורגם ליותר מ-60 שפות ונמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם. סיפורה של אנה פרנק ממשיך להשפיע על אנשים בכל הגילאים והמוצאים, ומשמש תזכורת כואבת לאימהות של השואה ולכוחו הבלתי ניתן לעצירה של הרוח האנושית.