האגדה של ליאונרדו דה וינצ'יליאונרדו דה וינצ'י היה יותר מגאון רנסנסי; הוא היה מיסטיקן טבעי שהקדים את זמנו.
כאמן, מדען ומהנדס, עבודתו חקרה את הצומת בין אמנות ומדע, חושפת את סודותיו הכמוסים ביותר של הטבע.
אחת מתרומותיו הבולטות הייתה לציור.
ב"מונה ליזה", הוא לכד את המבט הנצחי של אשה מסתורית, בעוד שב"הסעודה האחרונה", תיאר את רגעי הדרמה הסופית של חיי ישו בצורה תיאטרלית.
אך יצירתו לא התמקדה רק ביופי חיצוני.
דה וינצ'י חקר את האנטומיה האנושית, השתמש בתצפיותיו כדי ליצור דמויות נטורליסטיות להפליא.
כשחקר את הטבע, דה וינצ'י רשם הערות על צורתם של צמחים, תנועת המים וחוקי הטיסה.
יומניו, מלאים בשרטוטים מפורטים, העידו על הסקרנות הבלתי נדלית שלו את העולם.
הוא הסתקרן מהכוחות הפיזיקליים הנמצאים בבסיס התנועה, המציא מכונות כמו דאון וכלי טיס מסוקים.
אך תובנותיו היו מעבר לגבולות המדע והאמנות.
דה וינצ'י היה הומניסט אמיתי, שראה בידע ובתבונה את הכוח המניע של האנושות.
הוא האמין בהרמוניה של הטבע וביכולת האדם ליצור חיים מאוזנים ופרודוקטיביים.
מורשתו ממשיכה לחיות אף על פי שעברו חמש מאות מאז מותו.
האמנות פורצת הדרך שלו מעוררת השראה בדורות של אמנים, והתצפיות המדעיות שלו הניחו את היסודות לחידושים טכנולוגיים.
אך מעל הכל, האגדה של ליאונרדו דה וינצ'י מזכירה לנו את הכוח של סקרנות, חדשנות וההזדמנויות הבלתי מוגבלות של הרוח האנושית.