בצל האורות הנוצצים של הוליווד, טמון סיפור אמיתי של אומץ לב ונחישות.
בשנות השישים, השחקנית הוותיקה לנה הורן ניצבה נוכח מחסום גזע עיקש שתדלק את ההתעוררות לזכויות האזרח בארצות הברית.
על אף כישרונה המדהים וקולה עוצר הנשימה, הורן סבלה מאפליה חוזרת ונשנית בגלל מוצאה האפרו-אמריקאי.
מלונות סירבו לארח אותה, מסעדות אפשרו לה לשבת רק בשולחנות מופרדים, והפקות תיאטרליות שוללות אותה מתפקידים מכובדים.
ב-1961, כאשר הורן סירבה להופיע במועדון שדרש ממנה להיכנס ב"כניסה הצדדית", היא פתחה בשרשרת מחאות שזעזעה את התעשייה.
היא השעתה את קריירת המשחק שלה, נסעה ברחבי המדינה והשתמשה בקולה כדי להוקיע את הגזענות.
מחאותיה עוררו סערה וייצרו לחץ כבד על בתי עסק ואולפנים.
היא הפכה לאייקון לזכויות האזרח, וצוותה עם מנהיגים כמו מרטין לותר קינג ג'וניור ורוזה פארקס.
המאבק של הורן היה ארוך ומפרך, אך נחישותה הייתה בלתי מעורערת.
בשנת 1968, היא זכתה בפרס טוני הראשון עבור שחקנית שחורה, והפכה לסמל להתקדמות ולתקווה.
סיפורה של לנה הורן הוא תזכורת חזקה לכך שאפילו בקרב הזוהר והזוהר, אי צדק יכול לפרוח.
זהו סיפור של אומץ לב אישי, עמידה על עקרונות והכוח הבלתי מתפשר של המחאה.
מורשתה ממשיכה לעורר השראה ולשמש מקור כוח במאבק המתמשך נגד אפליה.