מרלין מונרו:
סמלה של תקופה וביטוי של שבירותמרלין מונרו, אגדה הוליוודית ומושא הערצה עולמי, הייתה הרבה יותר מאשר פנים יפות וקול חושני.
היא הייתה ייצוג מורכב של ארצות הברית של שנות ה-50 וה-60, תקופה של שינוי חברתי, תרבותי ומדיני עמוק.
נורמה ג'ין מורטנסון נולדה ב-1926 להורים חד-הוריים.
ילדותה הייתה מלווה במאבקים וטראומות, והיא בילתה זמן רב במוסדות חוץ-ביתיים.
בגיל 16 התחתנה עם ג'ים דוהרטי, אבל הנישואים נכשלו לאחר שנתיים.
ב-1945, הצטרפה מונרו לכוחות המזוינים ושירתה כנערת מפעל.
צלם הוגו ג'יימס גילה אותה במהלך צילום תמונות ב-1946, והיא החלה לדגמן תחת שם הבמה "מרלין מונרו".
בשנת 1949, היא זכתה בתפקידה הקולנועי הראשון.
הקריירה של מונרו התעלתה בשנות ה-50, והיא הפכה לכוכבת בינלאומית עם סרטים כמו "גבירותיי היפות", "גברים מעדיפים בלונדיניות" ו"חטא מתוק".
עם זאת, מאחורי החזית הנוצצת של גלאם הוליוודי, נאבקו מונרו בדיכאון ובבעיות בריאות הנפש.
הנישואים שלה לשחקן ג'ו דימאג'יו ב-1954 הסתיימו בגירושים ב-1955.
גם נישואיה השלישיים, לארתור מילר, לא החזיקו מעמד.
מאבקיה הנפשיים והתלות בתרופות מרשם החמירו בשנותיה האחרונות.
ב-4 באוגוסט 1962, מונרו נמצאה ללא רוח חיים בביתה בלוס אנג'לס.
מותה, שנקבע כהתאבדות, גרם לזעזוע עולמי והפך אותה לסמל עצוב של שבירות אנושית.
מורשתה של מונרו נמשכה הרבה מעבר למותה.
היא נשארה ייצוג של הנשיות האמריקאית האידיאלית, אך גם של הפער בין הדימוי הציבורי והמציאות הפנימית.
סיפור חייה ותחושת הפגיעות שלה ממשיכים להדהד אצל דורות של מעריצים, מה שהופך אותה לדמות מרתקת ומורכבת עד היום.