הצד האפל של הזוהר מרילין מונרו והשבירות שמאחורי האגדה

מרילין מונרו:
אייקון אמריקאי של שבירות וחסדמרילין מונרו, שם הבמה של נורמה ג'ין מורטנסון, הפכה לאייקון אמריקאי של גלאם, מיניות ושבירות.
חייה הסוערים והטרגיים שיקפו את מאבקיה הפנימיים בין ציפיות הציבור לבין תשוקותיה האישיות.
מונרו נולדה למשפחה ענייה ומופרעת ב-1926.
היא עברה ילדות קשה, מסתובבת בין בתי אומנה ובתי יתומים.
כנערה, היא התחתנה עם שוטר בן 21, אך הנישואים נכשלו.
בגיל 18, היא החלה לדגמן והשיגה הצלחה מוקדמת.
ב-1947, חתמה מונרו על חוזה עם פוקס המאה ה-20 ושינתה את שמה למרילין מונרו.
בתוך זמן קצר, היא הפכה לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בהוליווד.
עם סרטים איקוניים כמו "גברים מעדיפים בלונדיניות" ו"חטא מתוק", מונרו גילמה את תדמית ה"בלונדינית הטיפשה" הפתיינית.
עם זאת, מאחורי תדמית הזוהר שלה, מונרו התמודדה עם חרדה, דיכאון והתמכרות.
היא נאבקת להשוות בין דמות המסך שלה לאישיותה האמיתית, שקצת עצבית ומלאת ספק עצמי.
ב-1961, הזכייה של מונרו בגלובוס הזהב לוותה בנאום קורע לב על המאבקים שלה.
היא דחתה את תדמית ה"בלונדינית הטיפשה" שלה והביעה את רצונה להיות שחקנית רצינית.
מונרו נמצאה מתה בביתה באוגוסט 1962, בגיל 36.
מותה השפיע עמוקות על הציבור האמריקאי ובעקבותיו נוצר גל של ספקולציות וקונספירציות.
חייה ויצירתה של מרילין מונרו ממשיכים לעורר השראה ודיון.
היא מייצגת את השבירות והחסד שבמצב האנושי, ובכך מזכירה לנו את הערך של חמלה ואהבה עצמית.
כנערת פוסטר לכוכבים ומאבקים, מורשתה של מונרו נשארת רלוונטית היום כמו שהייתה בחייה.