האתגר שבחידות:
חלון למורכבות הקוגניטיביתחידות הן אתגרים מנטליים הדורשים פתרון יצירתי.
הן דורשות מגוון יכולות קוגניטיביות, כולל חשיבה לוגית, מניפולציה מנטלית, הבנה של שפה ופתרון בעיות.
לאונרדו דה וינצ'י, איש אשכולות איטלקי בן המאה ה-15, היה חובב נלהב של חידות.
הוא האמין שהן עוזרות לו לפתח את כישורי החשיבה הביקורתית שלו.
במכתבו לפטרונו לודוביקו ספורצה, כתב דה וינצ'י כי חידות "מארגנות את השכל ומכריחות אותנו להבחין בהבדלים הקטנים ביותר.
.
.
"חידות מעסיקות אזורים שונים במוח.
מחקרים ב-MRI הראו שחשיבה על תשובה לחידה מפעילה את קליפת המוח הקדם-מצחית הדורסולטרלית, אזור המוח האחראי על תפקודים קוגניטיביים גבוהים כגון תכנון, קבלת החלטות ופיקוח על הפעולה.
השלב שבו התשובה מתגלה מערב את הגרעין אקומבנס, אזור המוח שמתגמל אותנו על התנהגויות מספקות.
האתגר של חידות טמון במציאת התשובה הסמויה המסתתרת מתחת לשכבות של מילים ותבניות.
הן דורשות מאתנו להתמודד עם מורכבויות סמנטיות, סינטקטיות ולוגיות.
על ידי כך, הן מעודדות גמישות קוגניטיבית, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה.
תרבות הפתרון של חידות שגשגה לאורך ההיסטוריה.
מגלגמש, השליט ההיסטורי של בבל, ועד אדגר אלן פו, הסופר האמריקאי מהמאה ה-19, אנשים רבים הוקסמו מאתגר ההבנה והפתרון של חידות.
בזמננו, חידות נמצאו אמצעי יעיל לחידוד מיומנויות קוגניטיביות, שיפור כישורי פתרון בעיות ואף בזיהוי קוגניטיבי מוקדם.
הן משמשות גם בתוכניות לימוד כדי לקדם חשיבה לוגית וביקורתית.
מדה וינצ'י לפו, מההיסטוריה ועד לימינו אנו, חידות היו כלי רב עוצמה לחיזוק המורכבות הקוגניטיבית.
הן מאלצות אותנו לחשוב באופן יצירתי, מאתגרות את ההנחות שלנו ומעוררות את טבענו הסקרן.