איגנובלים החגיגה המשונה של כישלונות מדעיים שגורמים לנו לצחוק ולחשוב
איגנובלים: חגיגת הכישלון המדעיפרסי איגנובל הם מעין אנטיתזה לפרסי נובל המהוללים. בכל שנה, פרסי איגנובל מעניקים כבוד למחקרים מדעיים "שהגרמו לנו לצחוק ואז לחשוב".אחד הפרסים המפורסמים הוא זה שהוענק ב-2000 לג'סטין סמית ודניאל מקדונלד על מחקרם על הסיכון להיפגע מנפילת מטאוריטים בזמן נדידה. המחקר שלהם הראה כי הסיכון הוא כה נמוך, עד שאתה למעשה יותר סביר להיפגע על ידי מכונת מכירת אוטומטית.מחקר אחר שזכה בפרס בשנת 2014 היה של יוֹאִיצִ'ירוֹ נָאקָהמּוּרָה וחוקריו. הם גילו כי החיידקים בסלון שלך יכולים להגיע לכמות השווה ל-1,000 מושבות חיידקים על כל אינץ' מרובע. זה מספיק חיידקים כדי לכסות את כל שטח הרצפה שלך!פרסי איגנובל מוכיחים כי לפעמים המדע הטוב ביותר הוא המדע שיכול לגרום לנו לצחוק על עצמנו. הם מזכירים לנו שלמרות כל ההתקדמות הטכנולוגית שלנו, עדיין יש הרבה מה שאיננו יודעים.מעבר להומור, לפרסי איגנובל יש גם מטרה רצינית. הם מעודדים מדענים לבחון רעיונות מופרכים ולחשוב מחוץ לקופסה. הם גם יכולים להעניק לגיטימציה למחקר שנמצא לעתים קרובות מחוץ לזרם המרכזי.בדומה לפרסי נובל, גם פרסי איגנובל מוענקים בטקס חגיגי. עם זאת, בניגוד לפרסי נובל, הזוכים מקבלים פסלון של סוכריית מנטה מגודל כ-12 סנטימטרים.בין הזוכים הבולטים בפרסי איגנובל לאורך השנים ניתן למנות את אנדרו וייל על מחקרו על שימושים לא שגרתיים בויזלין, ו-אריק קורנל, קארל וימן וולפגנג קטרת'ה על מחקרם על עיבוי בוז-איינשטיין באמצעות לייזרים כדי לקרר אטומי רובידיום עד כמעט האפס המוחלט.פרסי איגנובל עשויים להיות הומוריסטיים, אך הם גם מהווים תזכורת חשובה לאופיו המפתיע והבלתי צפוי של המדע. הם חוגגים את הרוח החקרנית ועוזרים לנו לראות את העולם סביבנו בצורה חדשה לגמרי.