אורות בהיסטוריה:
רוזה פארקס ומאבק זכויות האדם בארה"ברוזה פארקס הפכה לאייקון במאבק לשוויון ולזכויות אזרח בארצות הברית.
ב-1 בדצמבר 1955, היא סירבה לפנות את מקומה באוטובוס לאיש לבן במונטגומרי, אלבמה, מה שהוביל למעצרה.
אירוע זה הצית את חרם האוטובוסים במונטגומרי שנמשך 381 ימים, והפך לנקודת מפנה בתנועת זכויות האדם.
פארקס הייתה פעילה ותיקה למען צדק חברתי עוד לפני שבאה לכותרות.
היא הצטרפה לאגודת הלאומית לקידום אנשים צבעוניים (NAACP) ב-1943, ועבדה כמזכירה המקומית שלה במונטגומרי.
כתוצאה ממעשיה באוטובוס, היא איבדה את עבודתה, נכלאה ועמדה בפני עוינות רבה.
אף על פי כן, פארקס נותרה איתנה במחויבותה למאבק למען שוויון.
אומץ לבה ונחישותה היוו השראה לאחרים, כולל מרטין לותר קינג ג'וניור, שהפך לדובר מרכזי של התנועה.
חרם האוטובוסים במונטגומרי הסתיים בהצלחה בשנת 1956, לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית פסק כי הפרדה גזעית באוטובוסים היא לא חוקתית.
מעשיה של פארקס הותירו מורשת מתמשכת.
היא הפכה לסמל לתנועת זכויות האדם, והסיפור שלה ממשיך לעורר השראה ברחבי העולם.
בשנת 1996 היא עוטרה במדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא ביל קלינטון.
מאבקם של רוזה פארקס ותנועת זכויות האדם מדגיש את חשיבותה של עמידה על עקרונותינו גם מול מצוקה.
סיפורם מזכיר לנו את הכוח שיש למעשים קטנים של התנגדות לשינוי החברה ולעיצוב עולם צודק יותר.