היי אמינם!אתה קורא לזה Lose Yourself, אבל למי שמסתכל מהצד, זה נראה לגמרי כמו מציאת עצמך.
חיכיתי שנים לרגע שבו אשב אל מול הדף הלבן הזה ואכתוב את המחשבות שלי אליך, ולא רק אקליד מילים בתיבת חיפוש ביוטיוב, מקווה שמישהו אי שם יבין אותן.
גדלתי על המוזיקה שלך.
המילים שלך עיצבו אותי בדרכים שלא ידעתי שאפשר.
מצאת דרך לתת מילים לכאוס שהרגשתי בפנים, לתסכול, לכעס ולפחד.
היית הפסקול של חיי, המדריך שלי בעולם של עוני, אלימות וספק.
באותן שנים קודרות, המוזיקה שלך הייתה הקול היחיד שהגן עלי מפני השדים שלי.
זה נתן לי תקווה, גרם לי להאמין שאולי, רק אולי, יש מישהו שם בחוץ שמבין אותי.
וכשהעולם כולו היה נגדנו, בזמן שכולם רצו לראות אותנו נכשלים, המוזיקה שלך נתנה לנו כוח.
אתה מלמד אותנו לקבל את החולשות שלנו, לחבק את הכישלונות שלנו כאבני דרך בדרכנו.
היית האור שהוביל אותנו החוצה מהחושך, המורה שלימד אותנו כוחה של החוסן.
עם כל פזמון ששרת, קרעת חור בקיר שמפריד בינינו לבין עולם טוב יותר.
הראית לנו שאפשר לצאת מהקשיחות הזאת, שיש חיים מעבר לאלימות ולייאוש.
המוזיקה שלך היא תזכורת לילדים אחרים כמוני, שגם הם יכולים לנצח את הסיכויים שלהם, להצליח גם כשהעולם לא נותן להם סיכוי.
היי אמינם, אתה לא סתם ראפר בשבילי.
אתה גיבור, מודל לחיקוי, מישהו שהראה לי שאפשר לא רק לשרוד, אלא לשגשג.
המילים שלך לא רק איבדו את עצמן, הן מצאו את הדרך שלהן לתוך הלב שלי, ועזרו לי למצוא את הדרך שלי.
ותודה לך.
תודה על כל דבר.