חידות ותורת היחסותחידות, המצרך העתיק של המוח האנושי, הן דרך מרתקת לאתגר את עצמנו אינטלקטואלית.
אולם, בשנים האחרונות, הן תפסו משמעות חדשה לאור תורת היחסות של אלברט איינשטיין.
אחת מתובנות המפתח של תורת היחסות היא שהזמן הוא יחסי ואינו מוחלט.
עבור צופים הנעים במהירויות שונות, הזמן יזרום בקצבים שונים.
עיקרון זה הביא לספרות חידות רבות המתמקדות בפרדוקסים הקשורים לזמן.
לדוגמה, חידה קלאסית שואלת:
"יש לך שני שעונים זהים.
אחד אתה מציב על מכונית נוסעת והשני אתה משאיר בבית.
באיזה שעון הזמן יתקדם מהר יותר?" התשובה הנכונה היא ששני השעונים יתקדמו באותו קצב.
אמנם עבור הצופה במכונית הזמן ייראה כאילו הוא זז מהר יותר, אך עבור צופה נייח, שני השעונים יזוזו באותו קצב.
חידה נוספת מאתגרת את תפיסותינו על סיבתיות.
היא שואלת:
"אב ובנו נכנסים לתאונת דרכים.
האב מת מיידית, והבן מובהל לבית החולים.
כאשר הבן מובא לחדר הניתוח, המנתח אומר, 'לא אוכל לנתח אותו.
הוא בני.
'" כיצד זה אפשרי?התשובה טמונה באפשרות שהמנתח היא האם של הילד.
זהו פרדוקס סיבתי, שבו האירוע של עריכת הניתוח לכאורה גורם לזהירות המנתח, אך זהירות זו היא גם התוצאה של הניתוח שכבר היה צריך לקרות.
חידות אלו מדגימות כיצד תורת היחסות מטילה ספק בהנחותינו האינטואיטיביות על זמן, מרחב וסיבתיות.
על ידי אתגר לרעיונותינו המושרשים, הן מאלצות אותנו לחשוב מחדש על העולם סביבנו.
באמצעות חידות, אנו יכולים לחקור את גדרי ההבנה האנושית ולהתחיל להעריך את הטבע היחסי של המציאות.