תורת היחסות המסע המהפכני של איינשטיין אל תוך היקום המעוות

איינשטיין והיחסיות:
תובנות מהפכניות ממוחו של גאוןאלברט איינשטיין, שם נרדף לגאונות ולמהפכה המדעית, העניק לעולם תובנות חדשניות שהרחיבו את הבנתנו את היקום.
תורת היחסות הכללית שלו, שפורסמה ב-1915, היא נקודת ציון מרכזית בהיסטוריה של הפיזיקה שהפכה את הבנתנו על זמן, מרחב, גרביטציה ויקום עצמו.
איינשטיין החל לשקול את מהות הגרביטציה כבר בשנת 1907.
הוא הבין שכוח המשיכה אינו פעולה מרחוק, כפי שהאמינו קודם לכן, אלא עיוות בזמן ובמרחב הנגרם על ידי הימצאותם של המונים.
עקרון השקילות שלו קבע כי כוחות האינרציה והגרביטציה שווי ערך, מה שמרמז על קשר עמוק בין שני הכוחות האלה.
תורת היחסות הכללית של איינשטיין תססה את ההשערות הקודמות לגבי מבנה היקום.
על פי התורה, זמן ומרחב אינם אבסולוטיים, אלא יחסיים למתבונן ולמסגרתו הייחוסית.
כוח המשיכה נתפס יותר כעיוות של המרחב-זמן מאשר ככוח בסיסי.
משמעות הדבר היא שמסות כבדות, כמו כוכבים וכוכבי לכת, מעקמות את המרחב-זמן סביבן, מה שמוביל לתנועת עצמים אחרים.
תורת היחסות הכללית של איינשטיין אושררה על ידי מספר תצפיות וניסויים ניסיוניים.
אלה כוללים סטיות אור בסביבת השמש, האטה זמנית ליד מסות כבדות, וגלי כבידה – גלים בזמן ובמרחב הנותנים תובנות על אירועים אסטרופיזיים אלימים.
התובנות המהפכניות של איינשטיין הובילו להתקדמויות חסרות תקדים באסטרופיזיקה, בקוסמולוגיה ובטכנולוגיה.
תורת היחסות הכללית שלו שימשה בפיתוח מערכות ניווט לווייניות (GPS), בחקר חורים שחורים ובגילוי גלי כבידה.
המורשת של איינשטיין חורגת בהרבה מעבודתו המדעית.
הוא היה גם הומניסט, פציפיסט ותומך נלהב בשוויון חברתי.
מפעלו כגאון ומנהיג בעל חזון ממשיך להשפיע על המדע והחברה גם כיום.