כוחה של מילה:
קשר שתיקה וטראומהמסע החיים רצוף אתגרים, וביניהם טראומות שעלולות לרדוף אותנו שנים רבות לאחר התרחשותן.
אחת הדרכים המאתגרות ביותר להתמודד עם טראומה היא שתיקה.
זו יכולה להיות תגובה טבעית להלם ולעצב שבאים בעקבות אירוע טראומטי, אך היא יכולה גם להיות הרסנית במידה שיש לה השפעות מתמשכות.
דוגמה מפורסמת לכוחה של השתיקה היא הפעילה החברתית הרויאנה סולאק הודג'.
לאחר שעברה התעללות על רקע גזעי בילדותה, הודג' נדרה שתיקה במשך למעלה מעשור.
היא האמינה ששמירה על סוד העבר שלה תשמור אותה מוגנת ובטוחה.
למרבה הצער, שתיקתה של הודג' רק הזיקה לה בטווח הארוך.
הדיכוי של חוויותיה הטראומטיות הוביל להפרעת דחק פוסט-טראומטית ולבידוד חברתי.
רק לאחר ששברה את שתיקתה והחלה לדבר על העבר שלה, היא מצאה ריפוי וצמיחה.
סיפורה של הודג' מדגיש את הכוח ההרסני של שתיקה.
כאשר אנו שותקים על חוויות טראומטיות, אנו מאפשרים לטראומה להגדיר אותנו.
היא מונעת מאיתנו לחיות חיים מלאים ומאושרים.
מיליונים ברחבי העולם סובלים מקשר השתיקה והטראומה.
זה יכול להיות התעללות, הזנחה, או כל סוג אחר של אירוע טראומטי.
חשוב לזכור שאף אחד אינו צריך לסבול בשקט.
ישנן משאבים זמינים כדי לעזור לאנשים לשבור את השתיקה ולמצוא את הדרך שלהם אל הריפוי.
שיתוף סיפורינו פותח דלת לאמפתיה, תמיכה וצמיחה.
זהו צעד אמיץ, אבל כדברי השחקנית ופעילת זכויות האזרח אמיליה דיקינסון:
"לדבר – זה לחוות".
בדיבור על עברנו הטראומטי, אנו נפטרים מעולו ומאפשרים לעצמנו לחיות חיים מלאי יותר של חופש ושמחה.