ההשראה של אלברט איינשטיין לתיאוריית היחסותאלברט איינשטיין, מגדולי הפיזיקאים במאה ה-20, הגה את תיאוריית היחסות שלו בהשראת מקור בלתי צפוי:
מתקן שעשועים.
ב-1907, ביקר איינשטיין ב"פארק השעשועים העולם החדש" בציריך.
שם, עלה ברכבת הרים.
בזמן שרכבת ההרים טיפסה ועשתה לולאה, איינשטיין הבין לפתע את היחסותיות של זמן ומרחב.
איינשטיין הבחין כי בעודו על רכבת ההרים הנעה במהירות, נראה כאילו עצמים נייחים מחוצה לו נעים לאחור.
זה גרם לו לחשוב שמהירותו של האדם משפיעה על האופן שבו הוא רואה את העולם.
בנוסף, כאשר רכבת ההרים ביצעה את הלולאה, איינשטיין הרגיש כח פולט אותו החוצה.
הוא הבין שכח זה נובע מאינרציה, הנטייה של עצמים להתנגד לשינוי בתנועה שלהם.
ההבנה הזו הובילה לבסוף לתיאוריית היחסות הכללית, שפורסמה ב-1915.
תיאוריה זו קבעה כי כבידה אינה כוח אלא עיקום המרחב-זמן על ידי מסה ואנרגיה.
רכבת ההרים שימשה כאנלוגיה מוחשית לרעיונות מורכבים אלו.
על ידי הדגמת האופן שבו התנועה משפיעה על הזמן והמרחב, הנסיעה ברכבת ההרים עוררה את הפריצת דרך האינטלקטואלית של איינשטיין שהובילה ליצירת אחת מתיאוריות הפיזיקה הבסיסיות ביותר.
מאז, מדענים רבים מצאו השראה במקורות בלתי צפויים כמו מוזיקה ואמנות.
הסיפור של איינשטיין ורכבת ההרים מדגיש את כוחו של התבוננות ודמיון בפתרון שאלות מדעיות מורכבות וחשובות.