על הקשר הסודי בין חידות למרחב-זמןחידות, מסתוריות ומבוך לוגי היוו מאז ומתמיד חלק מהניסיון האנושי.
מהחידות הקדומות של הספינקס לסודות המורכבים של הפאזלים המודרניים, המוח שלנו תמיד הוקסם מהאתגר של פיתרון חידות.
אך מעבר לבידור והאימון הקוגניטיבי, האם לחידות יש גם משמעות עמוקה יותר? האם הן יכולות לשפוך אור על טבע המציאות עצמה?תורת הפיזיקה הקוונטית מציעה רמזים מרתקים לאפשרות כזו.
לפי התאוריה, מרחב וזמן אינם אבסולוטיים, אלא יחסיים, ומשתנים בהתאם לצופה ובנסיבות התצפית.
בניסוי המחשבה המפורסם "חתולו של שרדינגר", החתול נמצא במצב של סופרפוזיציה, כלומר במקביל גם חי וגם מת, עד שפותחים את הקופסה ומתבצעת תצפית.
זהו דוגמה כיצד המודעות והתצפית של מישהו יכולות להשפיע על מצב המציאות.
בדומה לכך, אפשר לראות שחידות יוצרות מצבים דומים של סופרפוזיציה קוגניטיבית.
כאשר אנו נתקלים בחידה, אנו נכנסים למרחב מנטלי שבו כמה פתרונות אפשריים קיימים בו זמנית.
רק כאשר אנו מפעילים את "תצפית" החשיבה שלנו, אנו בוחרים ומצמצמים את האפשרויות הללו לפתרון יחיד.
תהליך זה הולם באופן מפתיע את תיאוריית הקריסה הפונקציית גל בקוונטים.
ממש כפי שהתצפית על החתול בתיבת שרדינגר מקריסה את פונקציית הגל שלו למצב מוגדר, כך גם פתרון החידה מקריסה את מצב הסופרפוזיציה המנטלית שלנו לפתרון אחד.
אפשר לומר שחידות הן "ניסויי חשבון" קטנים, המאפשרים לנו לחקור ולהבין את הטבע המלֵיאו את העולם התת-אטומי.
על ידי פתרון חידות, אנו לא רק מאתגרים את בינתנו, אלא גם צוללים לתוך מרחב מוזר ומרתק שבו מרחב, זמן ותודעה משתלבים בצורה מסתורית.