סליחה אינה מותרות:
המקרה של הרשימה השחורה של הוליוודהרשימה השחורה של הוליווד, בתקופת המלחמה הקרה בארצות הברית, העיבה על תעשיית הסרטים והטלוויזיה ועצרה את הקריירה של אינספור אמנים מוכשרים.
רדיפה זו החלה בשנות ה-40 והייתה מונעת מפחד קומוניזם, שהוביל לחיפוש "מכשפות" בהוליווד.
אחד הקורבנות הבולטים של הרשימה השחורה היה הסופר והתסריטאי דלטון טרמבו.
בשנת 1947, הוא היה בין "עשרת הוליווד" שהוזמנו להעיד בפני ועדת בית הנבחרים לפעילויות בלתי-אמריקאיות (HUAC) בנוגע לחברותם המיוחסת במפלגה הקומוניסטית.
טרמבו סירב להעיד ונגזר עליו עונש מאסר.
לאחר שחרורו מכלא, הוא נאסר בעבודה בתעשיית הסרטים.
למרות זאת, תחת שם בדוי, טרמבו המשיך לכתוב תסריטי קולנוע מצליחים, כולל "רומא – עיר פרזות" ו"אקסודוס".
רק לאחר שנים שחשף את זהותו האמיתית, וקיבל באופן רשמי קרדיט על עבודתו.
תיקון העוול הזה הדגיש את הטעות והאכזריות של הרשימה השחורה.
סיפורו של טרמבו הוא עדות לחשיבות חופש הביטוי והסכנות של ציד מכשפות פוליטי.
הרשימה השחורה החניקה יצירתיות, הפחידה את האמנים ומנעה מהעולם לשמוע קולות מגוונים.
הלקח מהרשימה השחורה הוא שאסור לנו לסבול סתימת פיות או רדיפה כזו.
חופש הביטוי הוא זכות אדם יסודית המהותית לחברה בריאה ודמוקרטית.
אנו חייבים להישאר ערניים כדי למנוע הישנותה של רשימה שחורה כלשהי, בין אם במגזר התרבות או בכל תחום אחר.
כפי שטען טרמבו, "חברה אינה יכולה להיות חופשית עד שאחרון אזרחיה חופשי.
" אנו חייבים לעמוד בהצהרה זו ולהבטיח שכל הקולות יישמעו, ללא קשר לאמונותיהם הפוליטיות.