סודו של סמל המרד מסעו המפר את הגבולות של מרלון ברנדו

מרלון ברנדו:
סמל למרד ולחוסר התאמהמרלון ברנדו, אגדה הוליוודית ופורץ דרך משחקי, היה סמל למרד ולחוסר התאמה.
בהופעותיו המכוננות ובחייו הפרטיים, הוא ערער על נורמות חברתיות ושרטט שביל חדש לאמנים ולמורדים.
ב"חשמלית ושמה תשוקה" (1951), ברנדו גילם את סטנלי קובלסקי, גבר אכזרי וברוטאליות מעוררת סלידה.
הופעתו המטלטלת שברה את התבניות ההוליוודיות והעלתה סוגיות חמורות של אלימות ואכזריות.
מאוחר יותר, ב"על המזח" (1954), הוא שיחק את טרי מאלון, מתאגרף כושל שנלחם בייאוש נגד גורלו.
ההופעה הכנה והעוצמתית שלו זיכתה אותו באוסקר שלו הראשון.
מחוץ למסך, ברנדו היה פעיל פוליטי קולני.
הוא תמך בזכויות האזרח, התנגד למלחמת וייטנאם וגילם את האינדיאנים האמריקאים ב"עקבות הצייד" (1978).
הוא סירב להשתתף בטקס האוסקר ב-1973 כדי למחות על ייצוג מיעוט של אינדיאנים בקולנוע.
חוסר ההתאמה של ברנדו התבטא גם בחייו האישיים.
הוא היה נשוי שלוש פעמים, ניהל רומנים רבים והיה ידוע בהתנהגותו האקסצנטרית.
הוא לעתים קרובות התנגש עם במאים והפיקים, התעקש על שליטה יצירתית מוחלטת.
מורשתו של ברנדו עדיין מהדהדת היום.
הוא השפיע על דורות של שחקנים ועיצב מחדש את הנוף התרבותי האמריקאי.
הופעותיו ב"חשמלית ושמה תשוקה" ו"על המזח" נחשבות לאבני דרך של קולנוע, והפעילות הפוליטית שלו מציבה אמת מידה גבוהה לאמנים בכל מקום.
מרלון ברנדו היה יותר מסתם שחקן – הוא היה סמל למהפכה אישית ויצירתית.
הוא חי על פי תנאיו, דיבר על אמונותיו ויצר אמנות פורצת דרך שהמשיכה לעורר ולעורר השראה.
מורשתו נמשכת לא רק כבדרן, אלא כקול חזק של שינוי חברתי ו פורע מוסכמות.