האיש שאהב חידותבמאה ה-19, במעבה יערות גרמניה, חי נזיר נצחי ושמו אדלברטוס.
שלא כמו עמיתיו הצנועים, לא מצא אדלברטוס שלווה בתפילות ובעבודות פשוטות.
הוא זכה להערצה בשל שכל חד ומחשבה מהירה, במיוחד כשמדובר بحידות.
אדלברטוס בילה שעות בהמצאת חידות סבוכות ושעשועות מוחיות.
הוא היה שולח אותן למלכים וקיסרים ברחבי אירופה, מתגרה באינטלקט שלהם ומבקש שיפתרו את תעלומותיו.
החידות שלו התפרסמו בזכות מקוריותן וערמומיותן, ומי שהצליח לפתור אותן זכה לכבוד רב.
אחת מחידותיו המפורסמות ביותר הייתה זו:
"מה יש ראש ללא גוף, רגליים ללא בוהנות, ידיים ללא אצבעות?" התשובה הייתה, כמובן, "מיטה".
החידה הבהירה היטב את יכולותיו של אדלברטוס לשחק במילים ולמצוא פרדוקסים חבויים.
עם הזמן, זכה אדלברטוס למוניטין כאחד מחכמי החידות הגדולים בכל הזמנים.
הוא התיידד עם מלומדים וסופרים מפורסמים והפך לדמות מרכזית בחוגים אינטלקטואליים.
אך עם תהילתו, בא גם גאווה, והוא החל לזלזל באלה שלא הצליחו לפתור את חידותיו.
יום אחד, נתקל אדלברטוס בבחור צעיר בשוק מקומי.
הבחור שאל את אדלברטוס חידה משלו:
"מה נמצא בביתך אך שייך יותר לאורחך?" התשובה, "חדר אורחים", הייתה פשוטה, אך היא השפילה את אדלברטוס.
באותו הרגע, הבין אדלברטוס את טעותו.
חידות נועדו לבדר וללמד, לא לזלזל באחרים.
הוא שם קץ להרגליו היהירים ושב לחיי פשטות וצניעות במנזרו.
מורשתו של אדלברטוס חיה עד היום.
חידותיו הן עדות לשכלו החריף ולאהבתו לשפה.
הן משמשות תזכורת לחשיבות הצניעות האינטלקטואלית וליכולתן של חידות לעורר את דמיוננו ולגרות את מוחנו.