טיקטוק ויופיו המסתיר של האותנטיותבעידן הדיגיטלי המאופיין במסננים, עריכה והצגות מלוטשות, טיקטוק הפכה לבית לביטוי עצמי אותנטי.
פלטפורמת הווידאו הקצרים מאפשרת למשתמשים מכל הסוגים להציג את חייהם האמיתיים, מפתחים טרנדים חדשים ומשנים את הנורמות החברתיות.
דוגמה בולטת לכך היא עלייתה של "מגמת הפנים החשופות".
הטרנד מעודד אנשים לפרסם תמונות וסרטונים של עצמם ללא איפור או פילטרים, ובכך פותח שיח לגבי קבלת החיצוניות ודימוי הגוף החיובי.
דמויות כגון צ'ארלי דמיליו ובילי אייליש השתמשו במצע כדי לשתף את מסעותיהן האישיים עם דיכאון וחרדה.
האותנטיות והפגיעות שלהן שברו את הסטיגמה סביב בריאות הנפש והעניקו השראה ונחמה לאחרים.
מלבד יצירת קהילות תמיכה, טיקטוק גם הפכה לפלטפורמה לשינוי חברתי.
משתמשים משתמשים בערוץ כדי להעלות את המודעות לנושאים חשובים כגון גזענות, הומופוביה ומחסור מזון.
היכולת של טיקטוק להכיל את האותנטיות מובילה להתפתחות תרבות מקוונת שהיא גם מגוונת וגם מעוררת מחשבה.
על ידי החגיגה של חוויות אמיתיות ועידוד ביטוי עצמי, הפלטפורמה מאפשרת למשתמשים שלה להתחבר ברמה עמוקה יותר ולשנות את תפיסות היופי והנורמליות.
בנוסף לביטוי האישי, טיקטוק ממלאת תפקיד חשוב גם בקידום גיוון.
משתמשים מכל גזע, מגדר, נטייה מינית ומוגבלויות חולקים את סיפוריהם, ופותחים אפיק לנראות ולנציגות.
בעולם שבו לעתים קרובות תמונות חיצוניות ומסכות מדומות מקבלות עדיפות על פני אותנטיות, טיקטוק מספקת פורום לפתיחות ופגיעות.
על ידי שבירת מחסומים של מסננים ועריכה, הפלטפורמה מעצימה את המשתמשים שלה לחגוג את האני האמיתי שלהם, ולהגדיר מחדש את משמעות היופי בעולם דיגיטלי.