חייו הטרגיים והמסקרנים של בובי פישר גאונות שחמט שנותרה בודדה

בובי פישר:
שחמטאי גאון שנותר בודדבובי פישר, שחמטאי אמריקאי מבריק, היה אחד מהגאונים הגדולים ביותר במשחק אי פעם.
אך למרות ההישגים יוצאי הדופן שלו, חיוו בובי חיים מתבודדים וטרגיים.
פישר, יליד שיקגו בשנת 1943, החל לשחק שחמט בגיל צעיר.
תוך זמן קצר התברר שהוא ניחן בכישרון טבעי יוצא מגדר הרגיל.
בגיל 14, הוא זכה באליפות ארצות הברית בשחמט בפעם הראשונה, והפך לאמן השחמט הצעיר ביותר אי פעם.
פישר המשיך לככב בשחמט הבינלאומי במהלך שנות ה-60 וה-70.
הוא זכה במשחקי המועמדים בשנת 1972 והתמודד על אליפות העולם נגד אלוף העולם המכהן, בוריס ספאסקי.
ה"קרב על המאה", כפי שכונה, היה אירוע מכונן שמשך תשומת לב עולמית.
פישר גבר בסופו של דבר על ספאסקי וזכה באליפות העולם בשנת 1972.
הניצחון שלו נחשב לאחד מהגדולים ביותר בהיסטוריה של השחמט.
עם זאת, שלטונו של פישר כשחקן האלוף בעולם היה קצר מועד.
הוא סירב להגן על תוארו ב-1975, ומאז לא שיחק שחמט תחרותי.
בשנים שלאחר מכן, התדרדר חיוו של פישר.
הוא הפך למתבודד, מנותק מהחברה.
הוא פיתח השקפות אנטישמיות וניאו-נאציות והיה בעל סכסוכים מתמשכים עם השלטונות האמריקאיות.
בשנת 1992, פישר חזר לכותרות כששיחק נגד ספאסקי בגמולח תחרות לא רשמית ביוגוסלביה.
המשחק היה שנוי במחלוקת, שכן פישר הפר את הסנקציות של האו"ם על יוגוסלביה.
בשל כך, נידון פישר לחמש שנות מאסר בבית סוהר פדרלי בארצות הברית.
לאחר שחרורו ב-2005, היגר פישר לאיסלנד, שם חי מספר שנים עד למותו בשנת 2008.
הוא נקבר בבית קברות קטן ליד ריקיאוויק, איסלנד.
המורשת של בובי פישר מורכבת.
הוא היה שחמטאי גאון שהישגיו על לוח השחמט היו ללא ספק.
עם זאת, חיוו האישי היה רצוף במאבקים ובמחלוקות.
סיפור חייו מזכיר לנו את הכוח ההרסני של בדידות והקיצוניות האידיאולוגית.