חידות בתולדות הפילוסופיה והמדעחידות היו חלק בלתי נפרד מהפילוסופיה והמדע במשך מאות שנים.
כבר בתקופה היוונית העתיקה, הפילוסוף והמתמטיקאי זנון מאליאה השתמש בחידות כדי לערער על מושגים בסיסיים כמו תנועה וחלוקה.
אחת החידות המפורסמות ביותר של זנון היא החץ המעופף.
הוא טען שאם חץ בתנועה עובר מרחק מסוים במחצית הזמן, ובמחצית הזמן הנותר עובר מחצית המרחק שנותר, וכן הלאה, אז הרי שבכל נקודת זמן הוא נתון במנוחה.
חידה זו כיום מוכרת כפרדוקס, אך בזמנו היוותה אתגר רציני למושג התנועה.
גם מדענים מודרניים משתמשים בחידות כדי לחקור גבולות הידע ולבחון תיאוריות.
בשנת 1935 העלה הפיזיקאי האוסטרי ארנסט שרדינגר את חתול שרדינגר, חידה המחשבתית שמציעה כי חתול שנכלא בתיבה סגורה נמצא גם במצב חי וגם במצב מת בו-זמנית, עד שתפתח התיבה.
חידה זו הדגישה את מוזרות המכניקת הקוונטית, והפכה למושג יסודי בפיזיקה של החלקיקים.
חידות ממשיכות למלא תפקיד חשוב במחקר הפילוסופי והמדעי.
הן מאלצות חוקרים לשאול שאלות יסודיות על טבע המציאות, האמת והידע.
על ידי הצגת פרדוקסים ואתגרים מחשבתיים, חידות מובילות להתקדמויות ושכלולים בתיאוריות הקיימות, ומתוות את הדרך לחקר תחומים חדשים.
לכן, חידות אינן סתם משחקים או חידות מוח, הן כלי חיוני בחיפוש אחר ידע וכביש סלול לחשיפת סודות היקום.