מרלין מונרו:
סמל אייקוני של יופי, שבירות ותעלומהמרלין מונרו, שמה שנולד נורמה ג'ין מורטנסון, הייתה לא רק שחקנית ובדרנית מפורסמת אלא גם סמל תרבות אמיתי.
הפיכתה לאייקון גלובלי לא הייתה מתוכננת; זה היה תוצר של גורמים רבים, כולל כריזמה טבעית, יופי עוצר נשימה ותעלומה מרתקת.
מונרו נולדה למשפחה ענייה בלוס אנג'לס בשנת 1926.
ילדותה הייתה קשה והיא נכנסה ובאה מבתי אומנה במשך רוב חייה המוקדמים.
בגיל 16 בלבד התחתנה עם איש משטרה בן 21, אבל הנישואים לא הצליחו.
זמן קצר לאחר מכן, היא החלה לדגמן כשצבעה את שערה לבלונד ושינתה את שמה למרלין מונרו.
לאחר כמה שנים בדוגמנות, מונרו החלה לקבל תפקידים בסרטים.
הפריצה שלה הגיעה עם התפקיד שלה בסרט "גברים מעדיפים בלונדיניות" בשנת 1953.
הסרט הפך אותה לכוכבת על בין לילה ושיר הנושא שלו, "גברים מעדיפים בלונדיניות", הפך לשיר המזוהה ביותר עמה.
בשנים שלאחר מכן, מונרו כיכבה במספר סרטים מצליחים, כולל "הנסיכים ורקדנית הבלט" (1957), "חמים וטעים" (1959) ו"הבלתי מתאימים" (1961).
היא הפכה לאחד השחקנים הפופולריים והמשפיעים ביותר בתקופתה.
עם זאת, חייו האישיים של מונרו היו רצופים טרגדיות.
היא הייתה נשואה שלוש פעמים, כולל לשחקן ג'ו דימאג'יו ולמחזאי ארתור מילר.
כל נישואיה לא היו מוצלחים.
היא גם סבלה מדיכאון וחרדה והייתה תלויה בסמים ובאלכוהול כדי להתמודד.
ב-5 באוגוסט 1962, נמצאה מונרו ללא רוח חיים במיטתה בביתה בלוס אנג'לס.
מותה נחשב ככל הנראה למנת יתר של תרופות משככות כאבים, אך נסיבות מותה נותרו בגדר תעלומה.
מותה הטרגי של מונרו בגיל 36 בלבד הותיר את העולם בתדהמה.
היא דורגה על ידי מכון הסרטים האמריקאי כאחת מהכוכבות הגדולות ביותר בכל הזמנים.
דמותה נותרה בתרבות הפופולרית עד היום כסמל של יופי, שבירות ותעלומה.