הקשר החבוי של איינשטיין לגילוי המהפכני של גלי הכבידה

הקשר בין איינשטיין לגלי כבידהתורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין, שפורסמה בשנת 1915, היא אחת מעמודי התווך של הפיזיקה המודרנית.
היא מתארת את ההתנהגות של כבידה כחוטים עקומים במארג המרחב-זמן, כאשר חומר ואנרגיה עוזרים לעצב את החוטים הללו.
אחת מההשלכות הייחודיות של התאוריה הייתה חיזוי קיומם של גלי כבידה – גלים שיוצרים רקמות במרחב-זמן, בדומה לגלים שיוצרים רקמות במים.
גלי כבידה הם תוצאה של האצת מסות גדולות במרחקים קוסמיים.
למרות שהם חזו את קיומם של גלי כבידה, איינשטיין וחבריו האמינו שהם יהיו חלשים מכדי להתגלות.
רק לאחר התקדמות טכנולוגית משמעותית בשנים האחרונות, ניתן היה לגלות את גלי הכבידה.
ב-14 בספטמבר 2015, ארגון מחקר גלי הכבידה לייזר-אינטרפרומטר (LIGO) הכריז על גילוי ישיר ראשון של גלי כבידה.
הגלים נוצרו מהתמזגות של שני חורים שחורים, ששחררו אנרגיה השווה למסה שוות-ערך של שלוש שמשות.
גילוי גלי הכבידה היה אישור מדהים לתורת היחסות הכללית של איינשטיין, והניח את היסודות לתחום חדש באסטרונומיה.
גלי כבידה מספקים כלי חדש לחקר היקום, המסייעים מדענים להבין טוב יותר את ההתנהגות של חורים שחורים, התרחבות היקום ובסופו של דבר לרדת לשורש המקור של היקום.
הגילוי של גלי כבידה הוא עדות לחוזק המנחה של המדע, והקשר בין איינשטיין לגלי כבידה משמש תזכורת לחשיבות הדמיון, ההתמדה והחשיבה הביקורתית.