אדגר אלן פו:
חידות, עורבים ושגעוןאדגר אלן פו, אמן הסיפורת הגותית, היה ידוע גם בחיבתו לחידות.
ביצירותיו, חידות שימשו לאתגר האינטלקט ולחקור את הנושאים המשבשים של שגעון, מוות וייאוש.
בשירתו המפורסמת "העורב", פו משתמש בחידה כחומר מרכזי.
השואל הפונה אל העורב מבקש נואשות אחר "בלנאד", אהובתו האבודה, אך כל מה שהעורב חוזר עליו הוא:
"לעולם לא עוד".
החידה של לשון העורב הפשוטה הופכת למתלה בטוח לקיבעון הגובר של השואל.
גם בסיפור הקצר שלו "המכתב הגנוב", פו מציג חידה משוכללת.
המשטרה לא מצליחה למצוא מכתב שנגנב מאישה חשובה עד שהבלש המשועשע אוגוסט דופן מגיע למסקנה כי המכתב חבוי במקום הבולט ביותר:
מתחת לאפי של הגנב.
חידה זו מדגישה את הקושי של ראיית האמת כשאיננו מוכנים לזה.
השימוש של פו בחידות משקף גם את מאבקו האישי עם השגעון.
הוא האמין כי שגעון הוא צורת מוגברת של אינטלקט, ומצא במתמטיקה ובחידות מפלט מפני מחשבותיו הלוחצות.
בשירתו "אוללמיר", פו מביא מסע של דובר לתוך טירופו.
הדובר נתקל בסדרה של חידות, כל אחת מייצגת אתב אחד משלבי התקדמותו אל עבר השגעון.
החידה הסופית, "מי זה אנא ענו לי, זה האנך, זה ההפוך, שסולארו ושרולא?" היא תעלומה בלתי פתירה המסמלת את טבעו האולטימטיבי של השגעון:
בלתי נתפס.
באופן אירוני, פו עצמו בילה תקופות בחייו באשפוז במחלקה פסיכיאטרית.
מותו בטרם עת בגיל 40 מיוחס ל"זיהום מוחי" מסתורי, שמעוצב לעתים כחידה בלתי פתורה עד היום.
מורשתה של פו כ"אדון החידות" ממשיכה להשפיע על תרבות הפופולרית המודרנית.
מהעיבודים של סיפורי "העורב" ועד לשימוש בחידות בספרים ובתוכניות טלוויזיה, ההשפעה של פו על ז'אנר הפאזלים לא יודעת גבולות.
חידותיו הן עדות ליכולתו יוצאת הדופן לחקור את החלקים האפלים ביותר של הנפש האנושית תוך כדי העסקת דעתנו.