החידה המסתורית של צופן ויגנרהצופן ויגנרה הוא שיטת הצפנה קלאסית ששימשה מאז המאה ה-16 לסודיות הודעות.
הצופן קרוי על שם הממציא שלו, בלאז דה ויגנרה, ונחשב לאחד מצופני ההחלפה המורכבים ביותר שהומצאו אי פעם.
צופן ויגנרה עובד על ידי שילוב מספר מפתחות הצפנה, הנקראים "מילות מפתח".
מפתחות אלה מורכבים מסדרת אותיות, אשר חוזרות על עצמן כדי ליצור "רצף מפתח".
רצף המפתח משולב עם הטקסט הרגיל בעזרת לוח אטב"ש, הממיר אותיות לאותיות המקבילות להן במפתח.
אחת התכונות הייחודיות של צופן ויגנרה היא שניתן לשלב מפתחות מרובים כדי להגדיל את רמת האבטחה.
ככל שמספר המפתחות גדול יותר, כך קשה יותר לפצח את הצופן.
למרות מורכבותו, פותח ב-1925 צופן ויגנרה על ידי קאסיסקי, קריפטוגרף פולני.
הוא פיתח טכניקה מתמטית לניתוח רצף המפתח של הצופן, אשר איפשרה לפצח הודעות מוצפנות.
צופן ויגנרה עדיין בשימוש מסוים היום, אך הוא נחשב למיושן בגלל קיומן של שיטות הצפנה מודרניות.
עם זאת, השפעתו על הקריפטוגרפיה נותרה גדולה, והיא ממשיכה להוות אתגר פופולרי לפיצוח עבור קריפטוגרפים חובבים.
חידת צופן ויגנרה משמשת גם כדוגמה למעיקה לעיקרון הסודיות המושלמת.
בסודיות מושלמת, צופן אידיאלי צריך להסתיר לחלוטין את הטקסט הרגיל, ללא קשר לאורך ההודעה המוצפנת.
עם זאת, צופן ויגנרה אינו מספק סודיות מושלמת, שכן אורך רצף המפתח קצר בדרך כלל בהרבה מאורך הטקסט הרגיל, מה שמוביל לכפילויות ברצף המפתח שניתן לנצל על מנת לפצח את הצופן.