דוקטור למסתורין:
אלפרד היצ'קוק וחידת החייםאלפרד היצ'קוק, "אדון המתח", היה במשך שנים רבות מאסטרו של אימה עילאית וחידות מסמרות שיער.
סרטיו הרימו את המסך על הצד האפל של האנושות, והשאירו את הצופים לנחש ולשבור את ראשיהם על התעלומות שהציג.
היצ'קוק האמין שהחיים עצמם הם חידה מסקרנת.
"חיים ללא מתח", הוא פעם אמר, "הם כמו תשורה ללא זוג גרביים.
תמיד חסר משהו".
הוא ראה במתח חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, וחיפש דרכים להחדיר אותו לכל היבט בסרטיו.
מוטיב חוזר בעבודתו של היצ'קוק היה הרעיון של "מקגאפין", אובייקט מסתורי שמניע את העלילה אך חסר ערך אמיתי.
מקגאפין הוא מטאפורה לחידה של החיים, משהו לא ידוע שאנחנו שואפים להבין.
היצ'קוק גם השתמש בטכניקות צילום מזהות כדי ליצור תחושה של מתח ואי ודאות.
הוא השתמש בצילומים מזוויות נמוכות וגבוהות, צללים ותאורה מנוגדות כדי לבלבל ולהשפיע על הקהל.
כמו חידה, סרטיו של היצ'קוק גם דרשו השתתפות פעילה של הצופה.
הוא האמין שהקהל צריך לעבוד כדי לפתור את התעלומה, לא רק לצרוך בצורה פאסיבית את העלילה.
במובן זה, היצ'קוק לא היה רק ​​במאי אלא גם מורה.
הוא לימד אותנו על טבעה המורכב של המציאות ועל האתגרים הכרוכים בחשיפת האמת.
סרטיו מזכירים לנו שהחיים עצמם הם חידה אינסופית, מלאה במתח, הפתעות ושאלות ללא תשובות.
וממש כמו המקגאפין האלגורי, פתרון חידת החיים עשוי להיות בלתי אפשרי.
אבל זה לא מוריד מהמסע.
זה מעצים אותו.
כי לבסוף, הרדיפה אחר האמת היא מה שעושה את החיים ראויים לחיות, לא האמת עצמה.