המיתוס החשוב מכל איינשטיין, חופש הביטוי והאיום על חירותנו

איינשטיין:
גאון מדעי ומגן חופש הביטויאלברט איינשטיין, חתן פרס נובל לפיזיקה, היה לא רק מדען פורץ דרך אלא גם תומך נלהב בחופש הביטוי.
בשנת 1949, כשנתיים לפני מותו, הוא פרסם מאמר מכונן בעיתון "ניו יורק טיימס".
במאמר זה, הזהיר איינשטיין מפני הסכנות שבאיסור דעות בלתי פופולריות.
הוא טען שבחברה חופשית, ביקורת ומחלוקת היו חיוניים להתקדמות ולחשיבה עצמאית.
בעודו קורא לסובלנות ולאי-אלימות, הוא גינה את הקיצונים משני צידי הספקטרום הפוליטי.
"האיסור של דעות עצמאיות במדינה מוביל לאטמוספירה של רתיעה אינטלקטואלית", כתב איינשטיין.
"אם אנו רוצים להימנע ממחלות רוחניות המתפשטות בחופשיות, חיוני לטפח אקלים של חופש שבו המחשבה החופשית והביטוי החופשי יכולים לפרוח".
מחויבותו של איינשטיין לחופש הביטוי לא הייתה מוגבלת לתיאוריה.
הוא היה פעיל קולני בענייני צדק חברתי, זכויות האדם וחופש האקדמיה.
בשנת 1933, הוא עזב את גרמניה הנאצית ושרף את כתביו בכיכר ציבורית כאות מחאה על שריפת ספרים של הנאצים.
מסר האזהרה של איינשטיין נשאר רלוונטי גם בימינו.
בתקופה של פוליטיקה מקוטבת ומידע כוזב, חשוב שנזכור את חשיבות חופש הביטוי והשיח הציבורי הפתוח.
מילותיו של איינשטיין ממשיכות לשמש כזכור לכוח של רעיונות וכסכנות של דיכוי.
הוא מזכיר לנו שרק בחברה שבה המחשבות חופשיות והביטוי בלתי מרוסן, יכולה האמת לא לנצח.