הירח:
אבן דרך משמעותית בחקר החללהירח, הלוויין הטבעי של כדור הארץ, מילא תפקיד כה משמעותי בהיסטוריה האנושית עד שהוא הפך לשם נרדף לחקר החלל.
החוקר הראשון שתיעד תצפיות בירח היה לא אחר מאשר לאונרדו דה וינצ'י.
בשנת 1504, הוא בחן את הירח באמצעות טלסקופ ושרטט רישומים מפורטים של פני השטח שלו.
תצפיות אלה הניחו את הבסיס להבנה המדעית של הירח.
בשנת 1609, גלילאו גלילי השתמש במשקפת המהפכנית שלו כדי לחקור את הירח.
הוא גילה הרים, עמקים וצורות ייחודיות שכינה "ימות" ("Maria").
תצפיותיו סתרו את האמונה שרווחה בעבר שהירח הוא גוף חלק ומושלם.
הצעד הבא המשמעותי במירוץ להבנת הירח היה הגעתם של משימות הסקרנר.
בשנות השישים והשבעים, נאס"א שלחה את משימות סקרנר כדי למפות ולצלם את פני הירח.
מידע זה היה חיוני לתכנון משימות נחיתה עתידיות.
ב-20 ביולי 1969, האנושות עשתה היסטוריה כאשר ניל ארמסטרונג הציב את כף רגלו הראשונה על הירח.
משימת אפולו 11 הייתה נקודת ציון משמעותית ביצענו חקר החלל.
היא נתנה השראה לדורות של חוקרים וחיזקה את אמונתנו ביכולותינו המדעיות.
מאז תוכנית אפולו, המשיך המחקר של הירח.
משימות רוברטיות וגשושיות גרמו לנו להבין את ההרכב הגיאולוגי של הירח, מקורו והאפשרות לקיום משאבים כגון מים וקרח על הקטבים שלו.
בעשורים האחרונים, עדים אנו להתחדשות העניין בחקר הירח.
סוכנויות חלל רבות, כולל נאס"א, סוכנות החלל האירופית (ESA) וסוכנות החלל הסינית (CNSA), פיתחו תכניות לחזור לירח ולהקים בו בסופו של דבר נוכחות לטווח ארוך.
הירח הוא יותר מסתם ירח.
הוא עד לסקרנות האנושית, לשאיפותינו המדעיות וליכולתנו להשיג דברים גדולים ביחד.
המשך המחקר של הירח לא רק ירחיב את הבנתנו את מערכת השמש שלנו, אלא גם יסלל את הדרך למיזמים חלליים עתידיים שיאפשרו לנו לחקור את שאר היקום.