האיש שהפך את החידות לאמנותבמאה ה-15, חי באנגליה גבר בשם סר תומס מור, שהתפרסם בזכות כתביו הסאטיריים, אינטליגנציה יוצאת דופן ואהבתו העזה לחידות.
מור, לורד צ'נסלור תחת הנרי השמיני, היה ידוע כמתחרה עז בחידודי לשון ותשבצים מאתגרים.
מור היה משוכנע שפתרון חידות חידד את המחשבה, שיפר את אוצר המילים והעשיר את הדמיון.
הוא האמין שהן היו יותר מסתם משחקים מתסכלים; הן היו כלי רב עוצמה להרחבת הנפש ולפיתוח האינטלקט.
בספר הידוע שלו "אוטופיה", מתאר מור חברה אידיאלית שבה החידות היו עיסוק אהוב.
הוא כתב, "בשעות הפנאי שלהם בערב, הם מבדרים את עצמם במוזיקה, קריאת שירה ובפתרון חידות".
מור עצמו היה מחבר חידות נלהב.
אחת החידות המפורסמות שלו מתייחסת לשרשיר השועה:
"מהו הדבר שיש ראש וזנב אבל אין גוף?" (התשובה:
מטבע).
אחד האספקטים הייחודיים של החידות של מור היה הנטייה שלו לשלב נושאים פילוסופיים ומוסריים.
הוא האמין שחידות יכלו להוביל אנשים לחשוב בצורה ביקורתית יותר על העולם שסביבם.
לדוגמה, אחת מהחידות שלו שואלת, "מהו הדבר שאם אתה אוסף אותו יותר, נשאר פחות ממנו?" (התשובה:
בור).
חידה זו מזכירה לנו את האופי המדומה של העושר והחומרנות.
מור גם השתמש בחידות כדרך למתוח ביקורת על השחיתות והצביעות בחברה.
אחת החידות שלו שואלת, "מהו הדבר שכולם רוצים אבל אף אחד לא רוצה?" (התשובה:
קמטים).
חידה זו משקפת את עיסוקו של מור בדימוי מול מציאות.
בזכות עבודתו החלוצית, סר תומס מור הותיר מורשת מתמשכת בעולם החידות.
הוא הוכיח שחידות יכולות להיות יותר מסתם שעשוע; הן יכולות להיות פורטלים להבנה, השראה וחוכמה.
לדברי מור, "חידה היא מראה לנפש.
היא חושפת את חוזקותינו וחולשותינו ומאתגרת אותנו לצמוח ולהתפתח".
החידות שלו ממשיכות להדהד אותנו גם היום, מזכירות לנו את הכוח המדהים שיש למילה הכתובה לחדד את דעתנו ולהרחיב את עולמנו.