האבהות הטרגית של ג'קי צ'אן איך אובדן ברוס לי שינה את חייו לנצח
האבהות של ג'קי צ'אן מנעה ממנו למנוע ממנו את ההתמכרות של ברוס ליג'קי צ'אן היה ידוע ככוכב קולנוע ומאמן לחימה מצליח, אך חייו האישיים היו מורכבות בהרבה. אחד האירועים המשמעותיים בחייו היה אובדן חברו הקרוב, ברוס לי, שהיה גם אמן לחימה וחלוץ בקולנוע אומנויות הלחימה.בשנים שקדמו למותו של לי, צ'אן והוריו סיפקו לו תמיכה משמעותית. לי, שהיה נשוי ואב לשני ילדים, נאבק לעיתים קרובות עם הפגנות התמכרות. צ'אן, שהיה צעיר יותר וחסר ניסיון באותה תקופה, לא הרגיש בנוח להתעמת עם לי לגבי התנהגותו.בראיון מאוחר יותר, צ'אן הביע חרטה על כך שלא התערב בקשייו של חברו. הוא אמר, "הייתי צריך להיות אח גדול יותר. הייתי צריך להגיד לו, 'ברוס, אתה מוכשר, אבל אתה הורס את עצמך.'"מותו הטרגי של לי בשנת 1973 בגיל 32 בלבד זעזע את תעשיית הקולנוע ואומנויות הלחימה. צ'אן נכח בהלווייתו ופעל להנצחת מורשתו של לי דרך סרטיו ועבודתו.אובדן של לי השפיע עמוקות על צ'אן, והוא השתמש בחוויה שלו כדי להנחות אותו בתפקידו כאב. בעוד שצ'אן תמך מאוד בבנו, ג'ייסי צ'אן, הוא גם היה קפדן בנוגע להתנהגותו ודרש ממנו להישאר הרחק מההתמכרויות שהרסו את חייו של לי.בראיונות, צ'אן הביע את אמונתו כי אבות צריכים למלא תפקיד פעיל במניעת התמכרות בקרב צאצאיהם. הוא הדגיש את חשיבות התקשורת הפתוחה, הקביעת גבולות ברורים והיותו מודל לחיקוי.היחסים בין ג'קי צ'אן וברוס לי הם עדות לכוחה של האבהות. בעוד שצ'אן לא הצליח למנוע את ההתמכרות של לי, חוויותיהם הדגישו את החשיבות של תמיכה משפחתית מוקדמת והתערבות בקרב עתידים ליפול להתמכרות.