רב אשי:
מייסד התלמוד וחובב חידותרב אשי, בן המאה החמישית לספירה, היה אמורא (חכם תלמודי) בבל, ממייסדי התלמוד הבבלי ומי שאחראי לעריכתו הסופית.
לצד היותו חכם בעל ידע אנציקלופדי ודמות מרכזית בהתפתחות ההלכה היהודית, רב אשי היה גם חובב נלהב של חידות.
בתלמוד נמצאות עדויות רבות לאהבתו של רב אשי לחידות.
בסוגיה אחת, הוא מנסח חידה מפורסמת על חמור ושעורה ("אם אתה לוקח ממני, יש לי יותר; אם אתה נותן לי, יש לי פחות"):
התשובה לחידה זו היא צלחת קמח.
בסוגיה אחרת, הוא מספר על חלום שבו הוא פוגש את אליהו הנביא, שמנסח בפניו חידה מורכבת על מידותיו של בית המקדש.
אהבתו לחידות של רב אשי לא רק ממחישה את היקף הידע שלו אלא גם מדגימה את השקפת עולמו.
עבור רב אשי, חידות לא היו שעשוע אינטלקטואלי בלבד.
הן היו דרך לערער על נורמות מקובלות, לחדד את השכל ולהעמיק את ההבנה.
חידתו המפורסמת של רב אשי על החמור והשעורה מזמינה את הקורא לחשוב באופן לא קונבנציונלי.
התשובה לחידה, צלחת קמח, אינה בהכרח מובנת מאליה, ומאלצת אותנו לערער על ההנחות המוקדמות שלנו.
כמו כן, סיפורו על אליהו הנביא שחוד חידה, מרמז על כך שרב אשי האמין שגם אמת דתית מורכבת יכולה להיות נגישה דרך חידות.
החידה על בית המקדש, עם כל המורכבויות הפיזיות והסמליות שלה, מאלצת את הקורא לחשוב לעומק על טבעו של הקודש.
מלאכתו של רב אשי בעריכת התלמוד הבבלי עמדה בסימן עיסוקו בחידות.
בדומה לחידות, התלמוד הוא יצירה מורכבת מלאה בפרדוקסים, שאלות פתוחות ודיון סותר.
באמצעות חידותיו, רב אשי הזמין את הדורות הבאים לעסוק בטקסט התלמודי באופן ביקורתי ויצירתי.
בכך, רב אשי היה לא רק אביהם של חכמי התלמוד אלא גם אביהם הרוחני של יוצרי החידות לאורך ההיסטוריה היהודית.
חיבתו לחידות מהווה תזכורת חשובה לכך שהשאיפה להבנה עמוקה יותר היא במהותה הלב הפועם של המסורת היהודית.