ההשפעה המתמשכת של אלפרד היצ'קוק על תרבות האימהאלפרד היצ'קוק, "אדון האימה", נחשב לאחד הבמאים המשפיעים ביותר בהיסטוריה הקולנועית, שהשאיר חותם בל יימחה על ז'אנר האימה.
הסגנון הקולנועי המובהק שלו, הטכניקות האקספרסיביות והמיומנות יוצאת הדופן שלו בבניית מתח הפכו אותו לאייקון בתרבות הפופולרית.
עד היום, אלמנטים רבים מעבודתו של היצ'קוק נותרים תמצית ז'אנר האימה.
"תעלול מקגאפין", הכלי שמשמש כמטרה של דמויות מבלי שיש לו ערך ממשי, הפך להיות טרופ נפוץ בסרטי מתח ואימה.
כמו כן, טכניקת "זווית הצילום ההפוכה" הנפוצה, בה המצלמה נמצאת מאחורי האובייקט כדי להגביר את התחושה של איום או סכנה, יוחסה להשפעתו הנרחבת.
המניפולציה המיומנת של היצ'קוק בפסיכולוגיה האנושית היא גם סימן ההיכר שלו.
בסרטים כמו "פסיכו" ו"ציפורים", הוא בוחן את הפחדים והחרדות העמוקים ביותר שלנו, ומשאיר את הקהל על קצה מושבו.
ייצוגיו הגרפיים של אלימות אינם מיועדים רק להפחיד אלא גם לחקור את הנושאים האוניברסליים של אשמה, נקמה ושיגעון.
השפעתו של היצ'קוק לא מוגבלת רק לסרטי אימה.
סרטי המתח, הפשע ואפילו הקומדיות שלו זכו לשבחים על האינטנסיביות, המתח והקומפוזיציה הוויזואלית שלהם.
"חלון אחורי", "ורטיגו" ו"בפרדקס" הפכו לקלאסיקות נצחיות, מעוררות השראה דורות של יוצרי קולנוע ותסריטאים.
במאה ה-21, השפעתו של היצ'קוק ממשיכה לחיות הרבה מעבר לעבודתו הקולנועית.
סדרות טלוויזיה, ספרים ומשחקי וידאו ממשיכים לשאוב השראה מהטכניקות והמוטיבים שלו.
מורשתו כ"אדון האימה" מבטיחה את מעמדו האגדי כגאון קולנועי שעיצב את הפחד שלנו ושיפר את יכולתנו להתמודד איתו על המסך ובחיינו.