איינשטיין:
גאון בודדאלברט איינשטיין, הפיזיקאי המבריק בן המאה ה-20, נודע הן בגאונותו המדעית יוצאת הדופן והן בבדידותו האישית.
איינשטיין נולד בגרמניה בשנת 1879, וילדותו הייתה רוויה באתגרים.
קשיי דיבור ובעיות לימודיות סימנו אותו כשונה, ובמהלך הקריירה האקדמית המוקדמת שלו, הוא נאבק למצוא עבודה קבועה.
עם זאת, ביחידות ובבדידותו, פרח כמובן הגאון של איינשטיין.
בשנת 1905, המכונה "שנת המופת" שלו, הוא פרסם ארבעה מאמרים פורצי דרך שהניחו את היסודות לתורת היחסות המיוחדת.
עבודתו המהפכנית על כפיפות מרחב-זמן אורח דרמטי על הפיזיקה המודרנית.
במהלך שנותיו שלאחר מכן, המשיך איינשטיין לטפל בנושאים תיאורטיים מורכבים.
הוא פיתח את תורת היחסות הכללית, שהסבירה את תופעת הגרביטציה דרך עקמומיות של המרחב-זמן.
למרות תרומותיו יוצאות הדופן למדע, חייו האישיים של איינשטיין היו נגועים בבדידות.
הוא היה נשוי פעמיים, אך שני הנישואים הסתיימו בגירושין.
איינשטיין נאבק עם חרדה ודיכאון כל חייו, והאמין שהאינטליגנציה הגבוהה שלו הפרידה אותו משאר האנשים.
במכתבו הצוואה האחרון שלו, הורה איינשטיין שהאפר שלו "יישרף בבית שרפה ללא טקס ולא נוכחות".
הוא סבר כי מותו הוא אירוע פרטי ואינו צריך להיות מסומן בפומבי.
בעוד שאיינשטיין עשוי להיות מוכר בעיקר בגאונותו המדעית, סיפור חייו הוא גם חקר מרתק של בדידות, המאבק האנושי אחר קשר והמורכבות של הנפש האנושית.