האיש שהפך חידות לפן אמנותיאדגר אלן פו, ידוע כמאסטר של ספרות האימה, היה גם קוסם חידות מיומן.
החידות שלו, לעתים קצרות ותמציתיות, אחרות מסובכות להפליא, נועדו לערער את ההיגיון ולצאת דופן בלהטוטי השפה שלהם.
כבר בתחילת הקריירה שלו, פו קנה לו שם בפתרון חידות של עיתונים.
הכישרון שלו להפרדה לוגית ולניתוח דקדקני איפשר לו לפצח את הקודים המתוחכמים ביותר בקלות מפתיעה.
אחת החידות המפורסמות ביותר של פו פורסמה בעיתון "ג'נטלמאן מגזין" ב-1845:
אני מה שאני, ואף על פי כן אני לא.
כל מה שאני לא, זה מה שאני.
מה אני?התשובה, כפי שרבים הניחו, היא "לא".
המשחק במילים ובסתירות העצמיות הוא דוגמה קלאסית לחידותיו של פו.
חידותיו של פו לא היו רק בידור; הן היו גם כלי להשגת יעדים ספרותיים.
ב"מכתבי אשטון בורן", אסופת סיפורים קצרים, משתמש פו בחידה כדי לספק רמז לפתרון התעלומה המרכזית.
בנוסף להיותן בוחן שכלי חריף, החידות של פו שימשו כהצצה לתהליכי החשיבה שלו.
נטייתו ליצור חידות הכרחית לתסבוכות של יצירותיו האחרות, כמו "רצח ברחוב מורג" ו"נפילת בית אشر".
המורשת של פו כמחבר חידות ממשיכה להשפיע על סופרים מודרניים.
סופרים כמו רודמן פילבריק ואנתוני הורוביץ הושפעו עמוקות מהטכניקות של פו.
עד היום, חידותיו נותרות אבן בוחן עבור חובבי חשיבה לוגית ואוהבי ספרות כאחד.
על ידי הפיכת החידה לפן אמנותי, אדגר אלן פו סיפק לנו לא רק תעלומות משעשעות, אלא גם תובנות יקרות ערך על אופי האדם וכוחו של מוחנו.