פסק דין מפוצץ. עיתון וושינגטון פוסט חשוף בדיבה נגד אמבר הרד – ושאלות מהדהדות על חופש העיתונות

אמבר הרד ו"וושינגטון פוסט":
פסק דין ענק מעלה שאלות על חופש העיתונותבית המשפט בווירג'יניה העניק השבוע ניצחון מוחץ לאמבר הרד לאחר שמצא את עיתון "וושינגטון פוסט" אשם בהוצאת דיבה בגין מאמר שפרסם בשנת 2018.
הפסק שנאמד בכ-15 מיליון דולר מעורר שאלות משמעותיות לגבי הגנת החוקה הראשונה על חופש העיתונות ומגבולות האחריות המשפטית של עיתונאים.
המאמר של "וושינגטון פוסט" טען כי הרד הייתה "קורבן לאלימות במשפחה" במהלך נישואיה לג'וני דפ, אם כי לא הזכיר את שמו של דפ במפורש.
הרד טענה שהמאמר פגע במוניטין שלה כ"דמות ציבורית מתקדמת הפועלת בעד נשים הסובלות מאלימות במשפחה" וגרם לה לאבד הזדמנויות עבודה.
בית המשפט קבע כי העיתון לא הצליח להוכיח שההצהרות במאמר היו אמיתיות או שהן פורסמו בתום לב.
המושבעים גם קבעו כי "וושינגטון פוסט" פעלה בתמיכה אקטיבית בגרסתה של הרד, במקום לדווח עליה בצורה נייטרלית.
פסק הדין עורר דאגה בקרב עיתונאים ומומחים לחופש הביטוי, שסבורים שהוא ירתיע ארגוני חדשות מלהתייחס לנושאים שקשורים בדמות ציבורית, גם אם הם מבוססים על מקורות מהימנים.
ההתאחדות הלאומית של העיתונאים (SPJ) גינתה את פסק הדין וקראה לבית המשפט העליון לבטל אותו בבקשת ערעור.
SPJ טוען כי הפסק מפרש בצורה לא נכונה את הגנת "הדיווח ההוגן" המעניקה לעיתונאים חופש לפרסם מידע על דמויות ציבוריות, גם אם הוא מתגלה מאוחר יותר כשקרי.
פסק הדין גם העלה שאלות לגבי השפעת תנועת #MeToo על הסיקור התקשורתי של טענות לאלימות במשפחה.
חלק מהמבקרים טוענים כי התנועה יצרה אווירה שבה לעיתונאים קשה יותר לשאול שאלות קשות או לדווח על האשמות האם הן מבוססות.
פסק הדין של אמבר הרד נגד "וושינגטון פוסט" הוא תזכורת חשובה לצורך לאזן בין חופש העיתונות לבין הזכות להגנת המוניטין.
זהו עניין מורכב וחיוני שמן הסתם ימשיך להתדיין בבתי המשפט בשנים הבאות.