מפורסמים וענווה:
חומר למחשבהבתרבות של היום, בה מפורסמים נתפסים לעתים קרובות כאלילים, קל לשכוח את החשיבות של ענווה.
למרות מעמדם המיוחד, מפורסמים רבים הזכירו לנו את הערך שבצניעות ובצניעות.
אחד המפורסמים הידועים בענוותנותו היה אלברט איינשטיין.
למרות האינטליגנציה הגבוהה שלו והתגליות המהפכניות שלו, איינשטיין נשאר איש צנוע ומוכן תמיד להכיר בטעויותיו.
הוא פעם אמר, "אם אתה בודד, אתה לא מספיק שקוע בהגות עצמית".
דוגמה נוספת לענוותנות בקרב מפורסמים היא נלסון מנדלה.
לאחר שנכלא במשך 27 שנים בגלל פעילותו נגד האפרטהייד, מנדלה יצא מהכלא כאדם פייסני מלא תקווה ומסלח.
הוא סירב לנקום באלו שדיכאו אותו ואמר, "כשאני מטפח שנאה כלפי אחרים, אני שותה רעל שאמור להרוג את אויבי".
מפורסמים נוספים שגילמו ענווה כוללים את אופרה ווינפרי, שדיברה בגלוי על מאבקיה האישיים כדי לעורר השראה באחרים, ווס מורלן, חייל עטור מדליות שהפך למנכ"ל גולדמן סאקס וכתב ספר על החשיבות של שירות ותרומה לקהילה.
ענווה בקרב מפורסמים אינה רק תכונה מעוררת השראה; היא גם מזכירה לנו את האנושיות של מי שאנו נוטים להעלות על נס.
על ידי הכרת הטעויות שלהם, קבלת מחמאות בזהירות והתמקדות באחרים, מפורסמים ענווים מסייעים לנו לשמור על פרספקטיבה על תהילה ועושר.
הם גם מזכירים לנו את הכוח של ענווה בחיים האישיים שלנו.
כאשר אנו מקדמים ענווה, אנו פחות נוטים ליפול בקנאה או ביומרנות.
אנחנו יכולים להוקיר יותר את הישגי האחרים ולעבוד כדי לשפר את עצמנו ללא צורך בשבחים.
בעולם שבו לעתים קרובות מתוגמלים קידום עצמי ויחסי ציבור, ענווה יכולה להיראות מיושנת.
עם זאת, מפורסמים ענווים ממשיכים להוכיח שערכו של אופי טוב הוא נצחי.
על ידי גילום צניעות וחמלה, הם מעוררים השראה לאחרים לחיות חיים מכובדים ובעלי משמעות.